מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ב; סבה והעדר הסבה 2
אמשפטי התנאים, בכל תנאי יש שני דברים המתנגדים, קיום המעשה ובטול המעשה, הראשון בא מקיום התנאי והשני בא מבטול התנאי, וכפי שאמרנו, אי אפשר ששני דברים מתנגדים יודרשו שניהם לסבות חיוביות, וודאי צד אחד מהם בא מהעדר הסבה, אך הספק הוא איזה צד הוא, זאת אומרת, אם קיום התנאי הוא סבה חיובית וממילא הביטול בא מהעדר הסבה, או להיפך.
בואמנם יש תנאים שכאלה, שקיומם קשור במעשה ובטולם בא ע"י העדר המעשה, כמו למשל "הרי זה גיטך עמ"ג שתתני לי מאתיים זוז", ויש להיפך שדוקא הקיום בא משלילת המעשה והבטול - ע"י מעשה, כמו "הרי ה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש", אבל במה שנוגע לחקירתנו, אין הבדל, כי אם נימא שקיום התנאי הוא הסבה הנה אחת הוא לנו אם הוא בא ע"י מעשה או ע"י שלילת מעשה, וכמו כן להיפך, אם נימא דבטול התנאי הוא הסבה הגורמת.
גמפני שכאמור כל התנאים באים ע"י רצון האדם המתנה לכן יש להסתפק בהגדרת רצונו כנ"ל.
דונ"מ באופן שיהיה "הא בהא תליא", כלומר, שאם יהיה קיום המעשה יהיה ג"כ קיום התנאי, ולהיפך אם יהיה בטול המעשה היה ג"כ בטול התנאי.
הלמשל, אם יקדש אשה בתנאי, שבמשך חצי שנה לא תעבור על שום עבירה, ובמשך הזמן הזה נדרה על איזה דבר והבעל הפיר לה, שבאופן שכזה קיומו של התנאי גופא תלוי בקיום המעשה, שאם המעשה קיים והקדושין הוי קדושין הרי חלתה ההפרה ונמצא שלא עברה על שום איסור, ולהיפך אם נתבטל המעשה והקדושין לא הוי קדושין הרי נתבטל גם התנאי.
וומובן, שכל סבה צריכה להיות לפני המסובב, ואי אפשר בסבה ומסובב שיהיו בבחינת הא בהא תליא, וממילא אם קיום התנאי הוא הסבה הנה באופן שכזה בטל המעשה, ולהיפך הוא אם בטול התנאי הוא הסבה כמובן.
זונ"מ הוא גם להיפך כשיהי' בבחינת "תרתי דסתרי", כלומר, שע"י קיום המעשה יתבטל התנאי וע"י בטול המעשה שוב יתקיים התנאי, למשל, כשגרשה על תנאי שלא תעבור עבירה במשך חצי שנה ונדרה והוא הפיר לה, שאם נתקיים המעשה, וחלו הגירושין והפרתו לא הוי הפרה הרי בטלה את התנאי. ולהיפך, אם נתבטל המעשה ולא הוי גירושין הרי שוב קיימה את התנאי, שהרי נמצא שבעברה על גדרה לא עברה שום עבירה.
חואמנם בציור שכזה איך שנימא יש סתירה בין התחלת המשפט ובין סופו, או בין ההנחה הראשונה ובין המסקנא שאנו מוצאים ממנה, אם מתחילים אנו מפאת התנאי וע"י זה אנו באים לתוצאות של קיום המעשה, הרי אנו סותרים את עצמנו. ולהיפך, אם נרצה ע"י כך להסיק להיפך שבבטול התנאי יתבטל המעשה שוב יש בזה סתירה ומינה ובה, ואי אפשר לצאת מהתסבוכת הזו אם לא נקבע בברור מהי הסבה ומהו העדר הסבה, שמובן מאליו, שמסובב שסותר את הסבה אין במציאות, ויש בזה משום תרתי דסתרי, ואם קיום התנאי הוא הסבה אי אפשר לשמש בו במקום שע"י המסובב שבו - קיום המעשה - לא יהיה כלל במצאיות, ולהיפך, אי אפשר להשתמש בביטול התנאי בתור סבה לבטול המעשה במקום שע"י המסובב תתבטל שוב הסבה כנ"ל.
טואנו מוצאים שכבר עמדו רבותינו בעלי התוס' על ציור שכזה, עי' בגיטין (פ"ג ע"א) על הא דאיתא שם בגמ' "נענה ר"ע ואמר, הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק והיו לה בנים ונתארמלה או נתגרשה ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו, לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים", שכתבו ע"ז "וא"ת, והלא אין נשואין חלין שהרי אסורה עליו משום איסור אשת איש, ומאי שנא מדתניא בתוספתא, עמ"נ שלא תנשאי לאבא ולאביך הר"ז גט, עמ"נ שלא תבעלי לאבא ולאביך אינו גט חוששין שמא תבעל להם, ומשמע, דבע"מ שלא תנשא להם אפילו נשאת הר"ז גט והכא אמאי הגט בטל? וי"ל, דהכא עמדה ונשאת לאחר מיתת המגרש קאמר".
יומובן, דגם כאן יש לנו ציור של תרתי דסתרי בין תחילת המשפט ובין סוף המשפט, בין ההנחה היסודית ובין המסקנא, ותפסו בודאית, דבאופן שכזה לא נתבטל המעשה, הרי שתופסים דבטול התנאי הוא הסבה לבטול המעשה והקיום נעשה מהעדר הסבה.
יאובספרי דרכי משה ס"א ח"א (שמעתתא ג') הארכתי לבאר שעל יסוד זה בנוי הגדר דמתנה ע"מ שכתוב בתורה דמעשה קיים ותנאי בטל, ובעצם הספק בזה מהו בתנאים הסבה והעדר הסבה הארכנו בזה הרבה בס' דה"ק ח"א (ש"ה).
יבועלינו להוסיף עוד על שני הציורים האלה. כי לכאורה יש להעיר, איך אפשר להכניס משפטי התנאים תחת כללי סבה ומסובב, ולהגיד, למשל, שקיום התנאי הוא סבה לקיום המעשה, הלא יש גם תנאי של מעכשיו וכשנתקיים התנאי נתקיים המעשה למפרע, ואיך אפשר שהסבה תתהוה אחרי המסובב? אך כמובן שהא לא קשיא, שבכל הדברים שאמרינן איגלאי מילתא למפרע, כמו בתנאי דמעכשיו, הנה אפילו אם נימא שהקיום הוא הסבה הנכונה לא על מעשה הקיום, אלא ה"קמי שמיא גליא", שכן יהיה בעתיד וזה נעשה תיכף בשעת מעשה. למשל, כשמקדש אשה מעכשיו עמ"ג שתתני לי מאתיים זוז אמרינן שלא עצם המעשה של נתינת המאתיים זוז היא הסבה לחלות הקדושין, אלא ה"קמי שמיא גליא", שכן יהיה בעתיד, וזה כבר היה תיכף, בשעת הקדושין. ובשביל כך שפיר נופל הספק בכה"ג, וגם הקמי שמיא גליא בא רק בקשר עם חלות הקדושין, כמו בציור הראשון, שהתנאי היה שלא תעבור עבירה כנ"ל, שאז כבר גם מצד הגלוי קמי שמיא גופא תלוי' הסבה במסובב.
יגועוד עלינו להוסיף, לציור הב' הנ"ל, שאע"פ שבכל מקום בסבה ומסובב לא איכפת לנו אם אחרי שכבר התהוה המסובב נתבטלה הסבה, אבל במה דברים אמורים כשכבר נתהוה המסובב, אבל אי אפשר למסובב שכל התהוותו תבוא דוקא ע"י סתירת הסבה כנ"ל.
ידואמנם דוגמא זו מדברת מדברים המתהוים מרצונו של האדם שזהו כל הגדר תנאי, ולולי התנאי הרי המעשה כשהוא לעצמו מסבב את תוצאות הדבר, ובקל אפשר לתפוס את הדבר שלא בעינן את קיום התנאי בתור סבה לחלות הדבר, כי החלות באה כבר ממילא מעצם המעשה, ורק להיפך זהו רצונו של בעל המעשה, שבטול התנאי תהיה סבה לבטול המעשה, אכן בדוגמאות הבאות נראה, כי גם בדברים הבאים מרצון התורה יש ג"כ להסתפק כנ"ל בשני דברים המתנגדים זה לזה, איזהו צד בא מסבה ואיזה צד בא מהעדר הסבה.