מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ב; סבה והעדר הסבה 3
אבפרה אדומה שפוסל בה עבודה דכתיב "אשר לא עובד בה" ואמרינן בב"מ (ל' ע"א) "השתא דכתיב עבד וקרינן עובד, בעינן עובד דומיא דעבד, מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה", וגם שם יש להסתפק ב"ניחא ליה" כנ"ל, אם זהו בתור סבה גורמת להפסול וכשלא ניחא ליה זהו העדר הסבה, או להיפך, שהפסול נעשה מהעבודה בעצמה, אלא שהלא ניחא ליה הוא סבה להתסלקות הפסול.
בונ"מ גם כן במקום שאיך שנימא יצא לנו מזה תרתי דסתרי, זאת אומרת, דאם נימא כיון דניחא ליה יופסל - תהיה בזה סתירה, משום שע"י הפסול שוב לא יהיה ניחא ליה, אך גם להיפך, אם נימא דלא יופסל משום דלא ניחא ליה ג"כ נסתור את עצמנו, דבאופן כזה שפיר יהיה ניחא ליה.
גוכאמור במקום שיש תרתי דסתרי כנ"ל הדבר תלוי מהי הסבה ומהי העדר הסבה.
דומצאנו שגם על זה עמדו בתוס' שם שכתבו "וא"ת, ועלה עליה זכר אמאי פסולה הא ודאי לא ניחא ליה להפסיל פרה שדמיה יקרים בשביל דבר מועט? וי"ל, דאם היתה כשרה היא ניחא ליה ולכך אין להכשיר", והדברים מובנים מאליהם.
הועי' לקמן בהמדה "שתי סבות" שהבאנו את דברי התוס' בקדושין (ל"ו ע"ב) לענין מחוסר בגדים בכהנים שתפסו ג"כ דשלילת הבגדים זו היא הסבה הגורמת לפסול, ומה שאמרינן בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, זהו רק העדר הסבה והילכך, בנשים, כיון שלא נצטוו בבגדי כהונה הייתי אומר ששפיר הוא כהונתן עליהן אף בלי בגדי כהונה.
ווכדאי להתבונן, שבכל דוגמאות שהבאנו, אנו רואים, שדעת בעלי תוס' הוא שדוקא שלילת המעשה היא הסבה החיובית, ואפשר שהיה להם הכלל הזה שכל פרטי הדברים שאינם מגוף הדבר ושאין להם יחס ישר אל עצם החלות המתהוה מהדבר, אלא שבאים בתור חידוש לעיכובא, הנה דוקא העכוב דרוש לסבה גורמת.
זוככה הוא בתנאי, דהא סוף סוף עצם החלות מתהוה מהמעשה לבד, וקיום התנאי בא רק בתור עכוב מבעל המעשה, שמעכב את חלות הדבר עד שיקויים תנאי ידוע, הנה רק הבטול הוא סבה לעכוב.
חוכן לענין, מחוסר בגדים דעצם קדושת הכהונה באה בודאי מחמת שהוא מזרע אהרן, אלא שזהו חידוש דבזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, וזהו ג"כ בגדר עיכוב לבד.
טוכן לענין ה"ניחא ליה" בעבודת פרה אדומה, דעצם הפסול עושה בודאי העבודה וה"ניחא ליה" הוא רק בבחינת פרט המעכב, ובכל אלו הנה דוקא השלילה היא הסבה הגורמת לבטולו של הדבר.