מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 61
אגם מחלוקת התוס' והרי"ף בהא דאמרינן "עדיו בחתומיו זכין לו" אבל רק כשמטי לידה שאז אמרינן איגלאי מלתא למפרע משעת החתימה, שלשיטת התוס' בב"מ (י"ג א') גם אם מכר לאחר בינתיים בקנין ממש ובכ"ז כשמטיה לידיה של הלוקח הראשון מתבטלת המכירה השניה, והרי"ף סובר שבאופן כזה קונה הלוקח השני ולא הראשון, גם מחלוקת זו היא מחלוקת במציאות ודין, אם המטי לידה דרוש רק במציאות לבד, שיגיע הניר של השטר המכירה, או שבעינן שימטי לידיה שטר מכירה, לא רק במובן המציאות של הדבר אלא ג"כ במובן הדין. של הדבר, שיהוה על זה דין שטר.
בוהנ"מ מובן מאליו, כי אם נימא כהצד הראשון, אין הבדל בין לא מכר בינתיים ובין אם מכר בינתיים, שלעולם אמרינן כשמטי לידיה השטר מכירה שעדים בחתומיו זכין לו, אבל אם נימא כהצד השני הנה זה שייך רק כשלא מכר בינתיים שאף אם לא נאמר איגלאי מלתא למפרע, בכ"ז יש על זה שם שטר מכירה אף בדין כי אם זה לא יועיל למפרע עכ"פ יועיל מכאן ולהבא, אבל לא כן כשמכר בינתיים שאם לא יועיל למפרע אין על זה כלל שם שטר מכירה אלא ניר בעלמא, כי השדה כבר איננו של המוכר אלא של הלוקח החדש. (ועי' במה שכתבנו בח"א מדה"ג אות כ"א).
גוהדוגמא הזו שונה מהדוגמא הקודמת, ששם לענין גט אשה, החקירה היא, אם בעינן רק המציאות כשהיא לעצמה, או שדי גם בהדין של המציאות באופן שיוצא שהצד השני כולל יותר, להצד הראשון לא מעיל קנין אגב ולהצד השני כן מועיל כנ"ל, אך בדוגמא זו הוא להיפך, שהצד הראשון כולל יותר, כי לפ"ז מועיל המטי לידיה גם כשמכר בינתיים, ולהצד השני שיש לזה מובן דיני ולא מובן מציאותי לא מועיל בכהאי גוונא.