מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 62
אאכן כל גירושין ג"כ בא ממציאות דינית, כלומר, שגט וגירושין המה שני דברים, ואף כי כתוב בתורה ו"נתן לה ספר כריתות" ובכן מקודם צריכים לקבוע על הניר השם של "ספר כריתות" שם הגט, ואח"כ כשנותן את הגט הזה נעשה ע"י כך הגירושין באופן שהגירושין באים ממציאות דינית כלומר, לא מנתינת הניר בלבד, אלא מנתינת גט והשם גט הוא מציאות דינית כנ"ל.
באכן יש להסתפק לר"א דס"ל עדי מסירה כרתי, אם המכוון הוא על הגירושין שעדי מסירה פועלים את הגירושין, אבל את עצם שם הגט קובעת הכתיבה לבד כנ"ל, או שה"כרתי" מכוון גם על שם הגט באופן שלפני המסירה לא רק שאין גירושין אך גם שם הגט לא חל.
גוהבאתי שיש בזה מחלוקת הראשונים אם ביטל הבעל את הגט אחרי הכתיבה אם מועיל הביטול ולא יוכל לגרש אח"כ בגט זה אף אם ירצה אחרי כך (עי' בתוס' גיטין ל"ב ע"ב ד"ה גיטא גופא מי קא בטיל) וברמב"ם פי' מה"ל גירושין (הלכה כ"א) ובח' הר"ן על הרי"ף. ואמנם הר"ן שואל על הסוברים שאפשר לבטל את עצם הגט, שמ"ש מס"ת שנכתב בהכשר שבודאי לא יכול לבטל אחרי כך? אבל באמת בזו היא המחלוקת, כי זהו כלל תמיד, שאדם יכול לבטל את מחשבתו כ"ז שהיא לא פעלה את החלות, אבל אחרי שפעלה את החלות נעשתה למעשה שאי אפשר לבטלה, ובגט הלא יש גם מעשה עצם הכתיבה, ומחשבה של לשמה. כל הדיון בזה כשמבטל יכול להיות כמובן רק בנוגע להמחשבה, אך אם נסבור כהצד הראשון בודאי שלא שייך על זה ביטול, כמו שלא שייך ביטול על ס"ת שנכתב בהכשר, ואעפ"י שהביטול היה לפני המסירה ועדיין לא נתהוו גירושין, אבל ס"ס השם גט כבר נתהוה, אבל אם נסבור כהצד השני שפיר מועיל הבטול, ולא דמי לס"ת, ששם הס"ת על זה אף טרם שהשתמשו בו, לא כן בגט שרק המסירה צריכה לקבוע את השם גט, וכשמבטל לפני המסירה הוא מבטל את המחשבה, מחשבת לשמה, טרם שנתהוה למעשה ואף אם ירצה אחר כך לגרש בהגט זהו כאילו מגרש בגט שנכתב שלא לשמה.