מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 63
אבכל מקום שאמרינן "כל העומד" כמו "כל העומד לזרוק כזרוק דמי" אין הכוונה במציאות אלא בדינא.
בובזה מתורצת הקושיה שמקשים אם אמרינן כל העומד לזרוק כזרוק דמי, מדוע לא יהיה מותר לאכול מבשר הקרבן כשנתקבל הדם בכוס אפילו אם נשפך עוד לפני הזריקה כמו שאמרינן לענין קדושת הלחם במנחות (מ"ז ע"א) שאם נתקבל הדם בכוס ונשפך שהלחם קדוש מטעם כל העומד הנ"ל.
גאך בזה יתורץ, שלענין הכשר הבשר של הקרבן אנו צריכים לזריקה במציאות ממש, שזאת אומרת שהדם של הבהמה יזרק על המזבח ועל זה אין מושג של "כל העומד", לא כך לענין קדושת הלחם שבמציאות אין שום קשר בין הלחם ובין הדם, אלא שזהו רק קשר דיני, שהדין מקשה את שני מיני המציאות האלה ורק בזה שייך להשתמש בהמושג של "כל העומד".
דויוצא לנו מזה, שיש דין הקשור בהמציאות גופא, ויש דין הקשור רק להדין של המציאות, כמו, למשל כאן, כיון שהדין הראשון הכשר הקרבן קשור לעצם המציאות של הזריקה, והדין השני קדושת הלחם קשור רק להדין של הזריקה. ואעפ"י שמציאות הזריקה לא פועלת את הדין שהוא פועל-יוצא מתוך המציאות גופא, היא פועלת בכ"ז את הדין היוצא מתוך הפועל-יוצא הזה אעפ"י שהפועל-יוצא הזה לא יצא בפועל אלא רק בכח.