מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 70
אאכן יש להסתפק עוד, אחרי הנחתנו הנ"ל שהחידוש בספק טומאה הוא רק על הדין ולא על המציאות, אם אלה הפרטים המסתעפים מעצם המציאות נשארים סוף סוף בספק, או כיון דע"ז אין החידוש של ספק טומאה ברה"ר דאין אנו חוששין כלל.
בוגם חקירה זו מבוארת ברא"ש יבמות (י"א ע"א) שמקשה על מה דפרכינן בסוטה (ה' ע"ב) בספק סוטה "ומתיבמת יבומי", שאיך אפשר הא אמרינן שלהחמיר עבדינן ספק כודאי? ומתרץ "דהא דאמרינן דטומאה כתיבה כעריות היינו דוקא סוטה ודאי דכתיב בה טומאה בלשון לאו, אבל סוטה ספק דכתיב טומאה דידה בלשון עשה לא חשיב ספק דידה אפילו ספק ערוה".
גואי אפשר להבין את תירוצו רק אחרי שנניח את ההנחה, דהפרטים המסתעפים מעצם המציאות גופא אינם נשארים אפילו בכלל ספק, דאל"כ סוף סוף נשארה הקושיא, איך אפשר מספק ליבמה, הלא שמא כן היתה מציאות של זנות ואז היא אסורה ליבום.
דויוצא מזה, שגם הציור של אשם תלוי לשיטת הראב"ד הנ"ל, וגם הציור של עשה בספק סוטה במקום הלאו שנאמר בסוטה ודאית מורים לנו על ודאות דינית מיוחדת, וגם הדין הזה בא מתוך המציאות, אבל לא מעצם המציאות, אלא שהספק גופא זהו המציאות.
הלמשל על ודאי חלב מחוייב קרבן חטאת ועל ספק חלב מחוייב אשם תלוי, הנה כמו שקרבן חטאת בא בבחינת ודאי מפני המציאות הודאית של אכילת חלב, ככה ג"כ אשם תלוי בא בבחינת ודאי מפני המציאות הודאית של ספק הלב, כלומר, שעכ"פ זה ודאי לו שיש לו ספק שמא אכל חלב.
ווככה הוא הדבר בסוטה שכשזינתה ודאי תחת בעלה יש עליו איסור לאו, וכשזינתה בספק יש עליו איסור עשה, וכמו שהלאו בזינתה ודאי בא על מציאות ודאית, מציאות הזנות, ככה גם כן הלאו בזנות בספק בא ג"כ על מציאות ודאית, הודאית של הספק, שזה ודאי שיש לו ספק שמא זינתה.
זויוצא לנו מזה כלל הגיוני שידיעת הספק זוהי ג"כ מציאות, ומציאות ודאית, וזוהי הודאות של הספק בידיעת האדם.
חוגם הנחה זו שאת עצם המציאות אין אנו לוקחים בחשבון ורק מציאות הספק בא בחשבון, וכשאכל ספק חלב ספק שומן, למשל, איננו חייב מצד החלב כשהוא לעצמו, כ"ז שלא נודע הספק אפילו אם קמי שמיא גליא שזהו ודאי חלב אלא חייב רק מצד ידיעת הספק כי לולי זה לא יצוייר לשיטת הראב"ד שהאשם תלוי הוא ודאי קרבן, דהא שמא חטא והוא מחוייב חטאת ולא אשם תלוי.
טוהשכל ג"כ מחייב את זה, כי אי אפשר לומר שבאמת אם חטא הוא מחוייב חטאת, והאשם תלוי הוא מביא רק מצד הספק שמא לא חטא, דעל אי חטא אין בכלל חיוב קרבן, אלא עלינו להגיד שכשם שחייבה התורה חטאת על ודאי כך חייבה אשם תלוי על הספק כנ"ל, ונמצא שאת עצם המציאות של חלב כבר לא בא בחשבון ובא בחשבון רק המציאות של הספק חלב כנ"ל.
יוככה ג"כ בספק סוטה, שהלאו שבא מצד עצם המציאות כבר לא בא בחשבון, ורק העשה, שבא על הספק, וזו היא סברת הרא"ש הנ"ל, שבנוגע ללאו כבר אין שום ספק, שבספק סוטה אין הלאו הזה, ובשיל כך יצוייר בזה ג"כ יבום כנ"ל.