מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 86
אוהנה רבים מקשים, על שיטת הרא"ש והריטב"א הנ"ל שגם רובא הוי בגדר ספק וגם על זה שייך לומר עשירי ודאי ולא עשירי ספק, ומקשים דלפי זה לא יועיל רובא בספק טומאה ברה"י כשם שאינו מועיל חזקה, חזקת טהרה בספק טומאה ברה"י, כנ"ל, ואמאי אמרינן בכתובות (ט"ו ע"א) דהא דתניא בתוספתא "ט' צפרדעים ושרץ אחד ביניהם ונגע באחד מהם ואינו יודע באיזה מהם נגע ספיקא טמא" שהוא רק משום קבוע דכמחצה על מחצה דמי הא בלי זה היה טהור?
בועלינו להבדיל בין גדר חזקה לבין גדר רוב, דאע"פ דכאמור שניהם לא חלים על המציאות אלא על הדין, אבל ס"ס רוב קובע את הדין באופן ודאי, בעוד שחזקה גם בדין לא באה רק להכריע את הספק, וממילא לענין חזקה שפיר אמרינן דלא מועילה בספק טומאה ברה"י, וגם כשיש חזקת טהרה ג"כ אמרינן ספק טומאה ברה"י טמא, דכאמור, חזקה אינה מועילה נגד ודאי, מפני שכל עיקרה הוא רק הכרעת הספק ושוב אע"פ שיש חזקה בכ"ז מידי ספיקא לא נפקא, משא"כ רוב דנהי דהמציאות נשארה בספק אבל כיון דס"ס הדין כבר הוחלט באופן ודאי, אין כבר בזה הדין של ספק טומאה ברה"י דמידי ספיקא כבר נפקא.