מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 99
אוע"י זה אפשר לנמק את שיטת רש"י בחולין (ל' ע"ב) דשהיה פוסלת מה"ת במיעוט בתרא, ומקשים, איך יתכן הדבר שאם לא נשחט כלל המיעוט בתרא כשירה וע"י השהיה תפסל, האם השהיה גרועה מלא נשחט כלל? וביותר, לפ"מ דאמרינן בזבחים (כ"ט ע"א) "אמרת, אחרי שהוכשר יחזור ויפסול?" ואיך נפסל דין אחרי ששחט כבר רוב הסימנים והוכשר כבר?
באך לפי זה נאמר דהתמיהא "אחרי שהוכשר יחזור ויפסל" היא, אם הוכשר מצד ההוה וכללא הוא "שמה שעבר אין להשיב" ואי אפשר לפסול אחרי זה מה שכבר הוכשר מקודם. אבל אם ההכשר הוא רק מצד העתיד אז ממילא אם העתיד לא מתקיים כדין ממילא נפסל.
גוציור כזה יש לנו בקדושת הלחם ע"י זריקת הדם של כבשי עצרת, ולאו דוקא זריקת הדם ממש אלא אפילו נתקבל בדם בכוס ונשפך, ג"כ קדוש הלחם, מטעם כל העומד לזרוק כזרוק דמי, ובכ"ז, כשזרק שלא לשמן לא נתקדש הלחם גם למי שסובר כל העומד, כמבואר בתוס' מנחות (מ"ז ע"א)? מפני כי "שלא לשמן גרע מנשפך הדם" וכמובן שאי אפשר להקשות הקושיה "אחרי שהוכשר יחזור ויפסל", כי כל ההכשר בא לא מצד הקבלה, קבלת הדם, כשהיא לעצמה אלא מצד ה"כל עומד" של הזריקה, וא"כ, אם נגיד שלא יופסל מצד שכבר הוכשר הרי אנו תולים "תניא בדלא תניא" כלומר, איך אפשר לתת טעם שלא יופסל בעתיד מצד העבר במקום שכל ההכשר בעבר בא רק מצד ההכשר של העתיד.
דוככה ג"כ בזה בשהיה במיעוט בתרא, אי אפשר לבוא מצד "אחרי שהוכשר איך יחזור ויופסל", כיון שכל ההכשר ברוב הסימנים הוא דוקא מצד המיעוט בתרא, כלומר שכל הכשר הרוב הוא מצד רובו ככולו והדין של הרוב נקבע רק ע"י הדין של הכולו.