מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 100
אוהנה רש"י בעצמו שואל (שם הנ"ל) על הלכה הנ"ל מהא דלעיל (כ"ט ע"א), "שחט חצי גרגרת ושהה בה וגמרה כשירה ואוקימנא בעוף ואשרנא ממש נפשך, דאי מחצה על מחצה כרוב הא עביד לה רובא, אלמא דהכי עבד רובא בכשרות לא חייב לפסולא דמיעוטא?" ותירוצו של רש"י דחוק שם כמובן. אך לפ"ז אפשר לתרץ בקל ולאמר דזו גופא הנתונת, שיש הבדל בין אם אנו מכשירים מצד רובו ככולו ובין אם אנו מכשירים מצד מחצה על מחצה כרוב, כי אם אנו מכשירים מצד רובו ככולו אי אפשר לבוא בזה מצד "אחרי שהוכשר יחזור ויפסול?" כנ"ל, כיון שכל ההכשר הוא לא מצד הרוב כשהוא לעצמו אלא מצד "רובו ככולו". משא"כ אם היינו אומרים שמחצה על מחצה כרוב, הרי מובן שאי אפשר להגיד בזה הטעם של "רובו ככולו", שהרי רק על הרוב נאמר "רובו ככולו" אבל לא על מחצה, "ומפורש אמר רק "מחצה על מחצה כרוב" אבל לא שמחצה על מחצה ככולו, אלא הטעם הוא כמו שהגמרא מפרש שם בעצמו "הכי אמר ליה רחמנא למשה לא תשייר רובא" כלומר שלא הרוב הוא סבה להכשר. אלא להיפך ששיור הרוב הוא סבה לפסול, וכשרק לא שייר רוב, הנה שחיטת המחצית גופא זהו המכשיר של הבהמה, ובאופן שכזה שהמכשיר נעשה מצד ההוה כשהוא לעצמו בודאי שאי אפשר להפסל אחרי כך ע"י השהיה, כי זהו שוב בכלל התמיהא "אחרי שהוכשר יחזור ויפסול?"