מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 105
אוע' בש"ך שם בסימן צ"ח הנ"ל (ס"ק ז') שמביא בשם או"ה, דאפילו אם נפל חלב לבשר עוף שהוא דרבנן, אפילו הכי, אם נשפך אסור, הואיל וטעם כעיקר דאורייתא, והוא מרבה להשיג עליו, אבל עכ"פ בבשר בחלב דאורייתא אין שום ספק דאנו אוסרים בנשפך, ולכאורה, הלא כאן בודאי אפשר לבוא מטעם חזקת היתר, דחזקת איסור לא היתה מעולם כאן, דכל האיסור מתהוה רק עכשיו ע"י התערובות והספק הוא אם נתהוה האיסור מעיקרא או לא?
באכן, באמת אין בזה משום שאלה, דחזקה לא שייכת רק כשהנושא של החזקה לא נשתנה, וכל הספק הוא בהתאם של הנושא הזה ואז אנו אומרים שנשאר בתוארו כשהיה, משא"כ בספק איסור של בשר בחלב, אם כי הבשר בפני עצמו והחלב בפני עצמו הוא מותר, אבל תערובות בשר בחלב זהו כבר מציאות מיוחדת בפני עצמה, כמו שביארנו את זה בהתחלת המדה הזו, ולמציאות שכזו לא היתה חזקת היתר מעולם.
גולא עוד אלא דיש ג"כ מקום לנמק אלה האוסרים גם בבשר עוף בחלב דרבנן כשנשפך וא"א לעמוד על שיעורו, שג"כ אסור, לפ"מ שביארנו בכמה מקומות, דגדר חזקה הוא מה שמעמידים בכל ספק על הצד של העדר הסבה, הנה גם בב"ח כשהתערובות הוא ודאי, אלא שהספק הוא אם יש ס' או לאו, הנה הבטול בס' הוא הסבה להיתר, וכל זמן שאין סבה להיתר ממילא נאסר מטעם תערובות, כלומר, שגם בזה הסבה האוסרת – התערובות – הוא ודאי, והסבה, המתרת היא בספק, ולשיטת הסוברים, דגם בספיקא דרבנן בחזקת איסור אסור, אסור גם בזה.
דומובן, דזה שייך רק כשנפרש את גדר חזקה מטעם העדר הסבה, אבל אם נפרש פשוט מטעם דאנו מניחים את הדבר כשהיה הנה כאן לא שייך זה.