מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 106
אואמנם באמת זהו גופא ספק, אם גם בבשר בחלב הבטול הוא סבה להיתר כמו בכל האיסורים, או כיון דבב"ח כל אחד בעצמו הוא מותר והאיסור נעשה רק ע"י התערובות כשיש ס' אין כלל סבה לאיסור, והבטול לא נחשב מטעם סבה להיתר אלא מטעם העדר הסבה לאיסור.
בואמנם לפי דברי התוס' בנדה (ס"א ע"ב) שכתבו, דהיתר בהיתר לא בטיל ובשביל כך לא שייך בכלאים בטול, וכתב ע"ז הרא"ש "ולא דמי לב"ח שנאסר ג"כ ע"י תערובות ואפי"ה אינו נאסר שאינו נ"ט, שאני התם דדרך ביטול אסרה תורה ולא מקרי בב"ח בלא נתינת טעם", לפ"ז הרי מוכח, דבב"ח הביטול הוא מטעם העדר הסבה כנ"ל, כלומר, שהביטול אינו מסלק את האיסור, אלא שאין איסור במציאות. אכן עיין בתשובת רעק"א (ס' ר"ז) דכל זה לרבא, דאמר דבב"ח דרך בישול אסרה תורה ולא שייך ללמוד מזה לטעם כעיקר דאורייתא בכ"מ, אבל לאביי דלמד מבשר בחלב לטעם כעיקר בכ"מ דאורייתא, ע"כ שלדידיה גם בב"ח הוא מטעם ביטול, כלומר, שעצם התערובות הוא סבה לאיסור ורק הביטול בס' הוא שוב סבה להיתר, ואם נשאר הצד של העדר הסבה, ואין כאן לא ביטול ולא העדר הביטול, ממילא הוא אסור.
גועי' שם בתשובת רעק"א הנ"ל שמביא ראיות, דגם בבב"ח נמי שייך לומר אין מבטלים איסור לכתחילה, וזהו ג"כ עפ"י היסוד שהבטול הוא סבה להיתר.