מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 112
אובזה ישבתי את הקושיא שמקשים על פסק הרמ"א באה"ע (סי' כ"ח ס"ק כ"א) באשה שנדרה הנאה מאדם אחד או מכל מה שיתן לה שלא בפני פלוני ופלוני ועבר אחד וקדשה אינה מקודשת, דהוה כאילו קדשה באיסורי הנאה, וקשה מהא דמבואר לקמן (סי' ל"ט סעיף א') כשמקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ש"חוששין שמא הלך אצל חכם "ויתיר לה" ולכן אסורה להנשא בלי גט, ובכן מדוע גם באופן הראשון באשה שנדרה הנאה לא תהא ספק מקודשת דשמא תשאל על נדרה?
באך לפ"ז הקושיא מיושבת, דהא קי"ל שהמקדש בלי עדים אין חוששים לקדושין, כמבואר בקדושין (ס"ו ב'), ולכן אף אם היא תשאל לחכם בזמן מן הזמנים ונימא חכם עוקר את הנדר מעיקרו, אבל זה מועיל רק כדי להגיד איגלאי מלתא למפרע, ו"מלתא" כלומר עצם המציאות כשהיא לעצמה, ובאופן שכזה הוברר שבאמת הכסף היה כסף ולא היה אסור בהנאה. אבל בקדושין, שכידוע בעינן דוקא ידיעת העדים, כלומר, ידיעת המציאות, ועל זה לא שייך להגיד איגלאי מלתא למפרע, וס"ס העדים לא ידעו מקדושי כסף אך מקדושי איסוה"נ, ולא כן במקדש אשה עמ"נ שאין עליה נדרים שאת עצם הקדושין כן ראו ורק אינם יודעים אם יתקיים התנאי או לא הרי זו שפיר מקודשת מספק, כי על התנאי אין אנו צריכים דוקא לשני עדים, כמו שפוסק הרמב"ם בפ"ו מהל' קדושין (הלכה כ"ב). וככה ג"כ ב"הריני בועליך עמ"נ שירצה אבא" רצה האב מקודשת למאן דס"ל יש ברירה, הוא ג"כ מטעם הנ"ל שעל קיום התנאי אין אנו צריכים לשני עדים כנ"ל.
גובזה אפשר לישב גם קושית הר"ן בנדרים (ס' ע"א) על הא דאמרינן שם "כי איצטריך ליה כגון דהפר אחד מהן וקיים אחד, וחזר המקיים ונשאל על הקמתו, מהו דתימא האי דאוקי הא עקריה, קמ"ל דמפירים שניהם בבת אחת" וכתב ע"ז הר"ן "הקשה הרשב"א ז"ל, אמאי לא אמרינן דהפרה קמייתא בטלה לה דהא לבתר דאישתל על הקמתו, כיון דחכם עוקר את הגדר מעיקרו הרי הוא כאילו לא הוקם כלל?"
דאבל לפ"ז אפשר לישב גם הקושיא הזו דזהו שאמר "קמ"ל, דמפירין שניהם בבת אחת", ואמנם גם אם הפר אחד שחרית והשני ערבית ג"כ הוה הפרה, וע"כ שום דהידיעה של יכולת ההכרה נחשבת כהפרה בכח, אבל אם בינתיים היה הפסק ע"י הקמה, אף אם ישאל אח"כ ותתבטל הקמתו, אבל ס"ס בשעה שקיים לא חשב אז ע"ד הפרה, וכיון שחסרה אז הידיעה על דבר הפרה, לא הוי זה "בבת אחת".