מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 115
אגם המחלוקת של הרמב"ם והראב"ד הידועה בפ' ה' מהלכות טוען ונטען (הלכה ב') בתביעת היזק של חפירת בורות שיחין ומערות בקרקע, שהרמב"ם פוסק, שאין בזה שבועה דאורייתא מפני שאין נשבעים על הקרקעות, והראב"ד סובר, שכיון שאינו תובע את מילוי החפירות בקרקע אלא תובע דמים, דמי ההפסד, אין בזה הכלל של אין נשבעים על הקרקעות. וגם בזה בולטת המחלוקת, שהרמב"ם מביט על המציאות, וס"ס המציאות, היא מציאות של חפירת קרקע, והראב"ד מביט על הדין והדין הוא דין של כסף, אם כי זה בא ממציאות קרקע.
ביעי' בח"א במדת "סבה ומסובב" שביארנו את מחלוקת הרמב"ם והראב"ד הנ"ל ג"כ על פי מדה זו, שהרמב"ם מביט על הסבה והסבה היה קרקע, והראב"ד מביט על המסובב שזהו דמים, אכן כמובן שאפשר להכניס את המחלוקת גם למדת "מציאות ודין" הנ"ל.
גוגם מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בפ"י מהל' נזקי ממון (הלכה ז') שהראשון כתב "שור שהוא טריפה שהרג את הנפש או שהיה של אדם טריפה אינו נסקל, שנאמר וגם בעליו יומת, כמיתת הבעלים כך מיתת השור, וכיון שבעליו כמת הם חשובים ואינם צריכים מיתה הר"ז פטור" וכתב ע"ז הראב"ד "ואם בפני ב"ד הרג נהרג משום ובערת הרע.
דוהשגת הראב"ד היא בזה, דהא כל טעמא שטריפה שהרג פטור הוא כמו דאמרינן שם בסנהדרין (ע"א) משום דהוה ליה עדות שאי אתה יכול להזימה, ועל כן הוא פטור רק כשהעידו עדים על זה, אבל אם הרג בפני ב"ד חייב מיתה, וא"כ דין מיתה הרי יש ג"כ ברצח טריפה, אלא כשהרג לפני עדים אין מציאות של מיתה, מפני שאין לנו עדים על זה, אבל בשור טריפה שהרג אפילו אם הרג בפני עדים ולא בפני ב"ד, ג"כ יהיה מחוייב השור מיתה, דנהי דאמרינן "כמיתת הבעלים כך מיתת השור", הנה המכוון הוא כדין מיתת הבעלים כך דין מיתת השור, וכאן דין מיתה יש בבעלים, אם כי המציאות איננה דוקא אלא בהרג בפני ב"ד. אכן הרמב"ם לשיטתו דאנו מביטים על המציאות, וכיון שס"ס אין מציאות של מיתת הבעלים בהרג לפני עדים, ככה ג"כ אין מציאות של מיתת השור בכה"ג מהטעם של "כמיתת הבעלים כך מיתת השור".