מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 116
אואפשר לומר שהרמב"ם מביט גם על המציאות וגם על הדין, ואם אנו אומרים "כמיתת הבעלים כך מיתת השור", אי אפשר שתהיה מיתת השור רק במקום שאפשר לבוא על השור גם מצד דין של מיתת הבעלים וגם רק כשישנה אפשרות מציאותית של מיתת הבעלים, ועל כן לא רק כשהרג השור לפני עדים אין מיתת השור, מפני שבכה"ג אין מציאות של מיתת הבעלים כנ"ל, אך גם בהרג לפני ב"ד ג"כ אין מיתת השור מפני הטעם של הכ"מ שם, שבשור אי אפשר לבוא מצד ובערת הרע, כלומר, שבכה"ג אף שבמציאות כן יש מיתת הבעלים, אבל כיון שהדין הוא בזה מצד "ובערת הרע" והדין הזה לא שייך בשור תו לא שייך להגיד "כמיתת הבעלים כך מיתת השור".
באולם באמת אין מהגמרא ומהרמב"ם הנ"ל ראיה חזקה שאנו מביטים בעיקר על המציאות דוקא, דהא כבר ביארנו, שבאמת גם בזה יש מחלוקת במה הוא החסרון של עשא"א יכול להזימה, אם זהו מטעם חשש של משקר, מכיון שאין עליהם האימה של הזמה, או שזהו פסול בעדות כמו כל פסולי עדות דעלמא, וביארנו שבזה חולקים סומכיס ורבנן בב"ק (ע"ח ב') ואמנם אם נימא שכל החסרון הוא מצד משקר, הרי גם בבעלים טריפה שהרגו אפילו שלא בפני ב"ד כן יש דין מיתה ואם לא ממיתים אותו זהו רק מפני שאין ידיעה על המציאות שאפשר שהעדים משקרים, ואם בכ"ז אנו אומרים בזה כמיתת הבעלים כך מיתת השור זהו סימן שאנו מקפידים דוקא על המציאות, אבל אם נימא שזהו פסול בעדים ככל הפסולים דעלמא, ואעפ"י שהעדים לא חשודים לשקר ותפסינן שהמציאות היא אמת ובכ"ז כשהבעלים טריפה אין נהרגין, אעפ"י שעדים מעידים שהרג הרי זה חסרון בדין כמובן ולא במציאות, ממילא שפיר אמרינן בזה כמיתת הבעלים כך מיתת השור וגם השור לא נהרג אעפ"י שנימא שאנו מביטים בזה על הדין ולא על המציאות.
גואמנם מהגמרא גופא שם ראיה לכך, כי הלא כל הטעם שאם הרג בפני ב"ד נהרג הוא משום הטעם של "ובערת הרע" כמבואר שם, ואם נימא שכל החסרון בעדות שא"א יכול להזימה הוא מצד משקר, הרי כמובן שבב"ד לא שייך זה ול"ל הטעם של ו"בערת הרע" הוא פשוט נהרג מטעם רוצח ככל רוצחים דעלמא, אלא שע"כ שיש באמת בזה חסרון של עדות, כמו בכל פסולי עדות, וגם כשהב"ד רואים בעצמם, אם כי אנו אומרים לא תהא שמיעה גדולה מראיה בכ"ז, כפי שכבר ביארנו במדה זו, אנו צריכים לכל דיני עדות, אלא שבממון אין אנו צריכים לעדות דוקא, שהרי אפשר לפסוק להם גם עפ"י אומדנא, משא"כ בדיני נפשות, ובשביל זה אנו צריכים לבוא רק מטעם של "ובערת הרע" שזהו דין מיוחד, וזה אפשר אפילו כשאין עדות גמורה עפ"י דין.
דועלינו יהיה ג"כ להוסיף, שמהגמרא הנ"ל משמע, שהחסרון של עדות שאי אתה יכול להזימה הוא חסרון כפול גם מצד משקר וגם מצד פסול בעדות, דאל"כ שוב לא יהיה הבדל בין ראו עדים ובין ראו ב"ד, כמובן, אלא שבעדים יש ג"כ החסרון מצד משקר ובכן לא שייך גם ה"ובערת הרע" כי שמא איננו בכלל "רע", ורק כשראו ב"ד שהחסרון מצד משקר איננו אלא מצד שאין בזה עדות ואין ע"ז דין רציחה, אבל מכיון שס"ס זה ברור שהוא בכלל "רע" וע"ז נאמר "ובערת הרע מקרבך", וע"ז כבר אין אנו צריכים לכל דיני עדות כנ"ל.