מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יב; חיוב ושלילה 3
אועל כן אין אנו מוצאים כמעט אחרי התלמוד, אפילו בדורות הראשונים, שישתמשו במדת קל וחומר ממין השני, ללמד דבר מדבר על יסוד זה שאנו מוצאים שבאיזה ענין הקילה התורה בדבר המלמד יותר מבדבר הנלמד, כי אפשר שיש איזה טעם בין שני דברים שונים להקל בדבר אחד לעומת השני בפרט ידוע ולהחמיר בזה דוקא נגד השני בפרט אחר.
באכן, בקל וחומר ממין הראשון, על יסוד של מושכלות ראשונים, אנו מוצאים שאפילו האחרונים לא חדלו מלהשתמש בו.
גלמשל, מהמושכל הראשון הנ"ל, שיותר קל לפעול פעולה שלילית מאשר לפעול פעולה חיובית, אנו מוצאים הרבה הלכות שנתחדשו גם אחר התלמוד.
דדוגמא לדבר: החדוש של הראשונים, שעד אחד לא רק שהוא מחייב שבועה, מה שמפורש במשנה ובגמרא, אלא ג"כ שהוא פוטר משבועה. ואת זה כבר למדו מסברא, שאם הוא יכול לחייב – על אחת כמה וכמה שהוא יכול לפטור (עיין ברא"ש ריש ב"מ בשם מהר"ם רוטנברג: "קו"ח הוא, איזה כח מרובה – כח המוחזק או כח שאין מוחזק? הוי אומר כח המוחזק, א"כ קו"ח הוא וכו'). וזהו על אותו יסוד של דברי האחים ליוסף "הן כסף אשר מצאנו" וכו'.