מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יב; חיוב ושלילה 6
אוזהו היסוד של ההלכה שמחילה אינה צריכה קנין. כי אמנם כל ההעברה מרשות לרשות מתהוה משתי תוצאות: תוצאה שלילית – ההוצאה מרשות המוכר או הנותן – ותוצאה חיובית, ההכנסה לרשות הלוקח או מקבל המתנה. ועצם השם קנין מראה על זה שיש בכאן גם תוצאה חיובית, שהלוקח או המקבל קנה איזה דבר: ואילו במחילה של חוב יש רק הצד השלילי ולא שום צד חיובי, כי המלווה רק מסלק את השיעבוד, אבל אי-אפשר להגיד שאותו השיעבוד עובר להלווה, אלא מכיון שהמלווה סלק את השיעבוד ממילא נשאר הלווה בבעלות שלו על הדבר שבעצם לא נפקע מעולם גם בהיות השיעבוד קיים, ובשביל כך לא שייך כאן קנין ואין צורך בזה לקנין.
בומה"ט גם חדושם של הרי"ף והרא"ש בפ"ק דמציעא שמחלקים בין שטר מלוה – שאם כי אמרינן "עדיו בחתומיו זכין לו", בכ"ז בעינן "מטי לידיה" של המלוה: ובין שטרי שוברות, ששם מועיל, אע"ג דלא "מטי לידיה" דהלווה. וההבדל ג"כ מובן מאליו, שזהו הבדל בין חיוב לשלילה, ששטר מלוה פועל בחיוב ושטר שובר פועל רק בשלילה, לסלק את החיוב.