מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יב; חיוב ושלילה 10
אוראה ברשב"א גיטין (ע"ה ע"א) בשקלא וטריא: אי נתינה בע"כ שמה נתינה או לא, שמדבריו אנו למדים ג"כ שיש בזה שלש הגדרות: הגדרה א' של שלילה גרידתא, כמו, למשל, בפריעת חוב בעל כרחו של המלווה, שבזה אין שום חולק בדבר שנתינה בע"כ שמה נתינה, מפני שבכאן פועלת הנתינה פעולה שלילית לבד, לסלק את השיעבוד. הגדרה ב' אם האשה תאמר תן לי מנה ואקדש אני לך, שבאופן שכזה הנתינה פועלת באופן חיובי גמור, שבזה כ"ע מודים, שנתינה בע"כ לאו שמה נתינה, אלא שהספק הוא בהגדרה ג', שהיא מעין ממוצעת בין שתי ההגדרות הקודמות, כמו למשל, ב"הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" שהנתינה היא מצד קיום התנאי, שלכאורה היא פועלת באופן חיובי, שהרי ע"י קיום התנאי בא קיום המעשה – הגט – וקיום מעשה הוא מושג חיובי. אבל, מאידך גיסא, ס"ס אין הנתינה מעצם המעשה אלא בתור קיום התנאי היא מביאה לקיום המעשה ויש להביט על זה ג"כ מנקודה שלילית גרידתא, שז. א. שבאין בטול התנאי ממילא מתקיים המעשה, מכיון שעצם הדבר כבר היה, אלא שמצד התנאי הוא בא לבטל את זה.
בואמנם על זה כבר עמדנו בספרנו "המדות לחקר ההלכה" במדה ב' "הסבה והעדר הסבה". ואע"פ שלענין אונס תפסנו שהיסוד אונס מסלק את קיום התנאי אם זה בא מחמת אונס ואינו מסלק את בטול התנאי אע"פ שזה נעשה באונס, מפני שאונס מועיל רק בשלילה ולא בחיוב, בכ"ז ס"ס אין דומה קיום התנאי לפעולה חיובית גמורה. והילכך, באומר הרי זה גיטך עמ"נ שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו בע"כ, אע"פ שאין אנו מביטים על זה שהיא אנוסה, מפני דאין אונס מביא לתוצאות חיוביות, בכ"ז מכיון שאין קיום התנאי דומה לפעולה חיובית גמורה, כנ"ל, מועילה ג"כ נתינה בע"כ שתחשב בתור נתינה.