מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יב; חיוב ושלילה 11
אויש לפעמים בהעברה מרשות לרשות שנופל הספק, אם יש בזה רק תוצאה שלילית, למשל: בשני שותפים שאחד מהם מוותר על חלקו בשביל השני, שאפשר להסתפק אם המושג הוא שחלקו של האחד יוצא מרשותו ונכנס לרשות השני, כלומר: שיש בזה רק תוצאה חיובית: או שיש בזה רק הוצאה מרשותו וממילא נשאר השני בעלים על הכל. ומרכז הספק הוא במושג שותפות, אם זה חציו לזה וחציו לזה, או כולו לזה וכולו לזה, כלומר: אם טרם שנחלקו בפועל ג"כ הדבר חלוק בעצם ולכל אחד יש מחצית: או טרם שיצאה החלוקה מכח אל הפועל יש זכות לכל אחד להשתמש בכולו, ז. א. שלפני החלוקה בפועל אין גם כן חלוקה בעצם ולכל אחד יש כל הדבר, וחסר לו רק בזה שגם להשני יש כל הדבר. ומובן, שלהצד הראשון דרושה העברה משותף אחד לשני גם להוצאה וגם להכנסה, בעוד שלהצד השני דרושה רק הוצאה בלבד.
בומסתעף מזה גם כן נ"מ, מהו הדין בשני שותפים שאחד מהם הוא גר שמת ואין לו יורשין, אם יכול לבוא אחד מן השוק לזכות בחלקו של הגר, שמובן שלצד הראשון שפיר יכול לזכות כבכל נכסי הגר. אבל לצד השני, אין לו לאיש מן השוק במה לזכות כמו שאי אפשר לזכות בשיעבודו של הגר, שפני ש"כיון שמת גר פקע ליה שיעבודיה" (לשון הגמרא בב"ק מ"ט ע"ב), וה"נ כאן, במיתת הגר, נשאר השותף השני בבעלותו הקודמת שהיתה לו גם כך בעלות בכל דבר.