מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יב; חיוב ושלילה 31
אועכ"פ מתבאר שלהדין שאחים שחלקו לקוחות הן ומחזירים זה לזה ביובל, יש שני טעמים שונים המתנגדים זה לזה מן הקצה אל הקצה, שאם אנו תופסים ששותפות היא חציו לזה וחציו לזה, אז נופל בזה המושג ברירה, והברירה צריכה לברר את האופן החיובי, שמה שקבל ע"י החלוקה היה למפרע שלו נגד האופן השלילי שמה שקבל היה שייך דוקא לשני. אבל אם אנו תופסים ששותפות היא כולו לזה וכולו לזה – אנו צריכים לברר רק את האופן השלילי, ובזה הלא ההלכה דיש ברירה, אלא שדוקא מטעם זה לא שייך כלל בזה המושג ברירה, מכיון שאין כאן שני דברים המתנגדים זה לזה, ולכו"ע, אפילו מי שסובר יש ברירה, בכ"ז הנם לקוחות אע"פ שלא צריכים בזה לכוונת קנין.
באכן, כל זה מפני שאי אפשר לו לכל שותף להסתלק רק מכאן ולהבא, אבל לא מן העבר, כאמור כי את העבר אין להשיב. וכדי להגיד שהאחים שחלקו יורשים הם, עלינו להגיד, שכל אחד הסתלק למפרע מטעם ברירה – וזה אי אפשר, כנ"ל, משא"כ לענין השותפין שנדרו הנאה זה מזה שם אין אנו צריכים כלל לברור למפרע, אלא לברור של מעכשיו – בשעת השמוש של כל אחד השני מסתלק מבעלותו, בזה שפיר אמרינן "זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו".