מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יב; חיוב ושלילה 35
אוכהאי גוונא יש להסתפק בהיזק של שותפות, כלומר, ששני מזיקים הזיקו בבת אחת ולכל מזיק יש בעלים מיוחדים שאמנם אינם שותפים בהדבר המזיק, אבל המה שותפים בההיזק, שג"כ הדין הוא שכל אחד משלם מחצית ההיזק, ויש להסתפק אם עצם החיוב מעיקרו הוא רק על מחצית לכל אחד ואחד או שאמנם עצם החיוב מעיקרו הוא כל ההיזק על כל אחד ואחד, אלא שבודאי לא מן לא מן הדין הוא שהניזק יקבל כפלים ע"כ משלם כל אחד ואחד רק מחצית.
בואמנם הספק הזה נכנס יותר למדת "בעצם ובפועל" הבאה בספרנו זה להלן, כי להצד הראשון אין בעצם על כל אחד ואחד מן המזיק רק מחצית החיוב, ולהצד השני הנה רק בפועל לא משלם רק מחצית בעוד שבעצם יש על כל אחד חיוב שלם.
גאך כמובן, שזה שייך ג"כ להמדה שלפנינו מדת חיוב ושלילה, כי להצד הראשון יש הבדל בין מזיק אחד לשני מזיקים בחיוב הדבר, כי במזיק אחד יש חיוב שלם ובשני מזיקים יש רק חיוב מחצית, ולהצד השני כל ההבדל הוא רק בשלילה כי חיובו של השני אזל ממנו מחצית מחיובו, וממילא הוא נשאר מחוייב ג"כ רק מחצית.
דומובן שבזה הוא המחלוקת בב"ק (נ"ג ע"א וע"ב) אי ליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי או לא, שמובן שלהצד הראשון כל אחד הוא מחוייב רק בעד עצמו מחצית הנזק ואין שום סבה חיובית שתחייב לו את המחצית השניה אבל להצד השני לא דרושה בזה כלל סבה חיובית חדשה, דהא לכתחילה יש סבה חיובית לחייבו בכל הנזק, ורק אם "איכא לאישתלומי מהאי" יש סבה שלילית השוללת מחצה, אבל כ"שליכא לאישתלומי מהאי" אין הסבה השלילית הנ"ל וממילא הסבה החיובית בעינה עומדת.
הועי' בתוס' שם ד"ה הא כרבי נתן שאע"פ שהמחלוקת של ר' נתן ורבנן הוא בשור וכו' אבל באמת הוא הדין בשני שורים שהזיקו.