מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יב; חיוב ושלילה 46
אועי' בתשובות הגאון רעק"א (ס' קמ"ה) שמפלפל בדברי הירושלמי אי שייך בהפקר גוף מהיום ופירות לאחר מיתה, שאם הטעם הוא מחמת דילפינן משמיטה שבעינן שיהיה מופקר לגמרי, א"כ לא יועיל גם הפקר לזמן? ובעצם הדין של הפקר לזמן שמבואר בנדרים (מ"ד ע"א) וברא"ש שם, דדוקא כל זמן שלא זכה בהם אחר יכול לחזור ככלות הזמן, אבל כשזכה בהם אחר בתוך הזמן כבר לא יוכל לחזור, הוא מתמה ממ"נ, אם מדמינן הפקר לקנינים הלא בקנינים יכול להקנות תמיד לזמן ידוע ואף אם יזכה בו אחר נמי יהיה ביכולתו לחזור, וע"כ עלינו לומר משום דהפקר ילפינן משמיטה וצריך להיות דומה בכל הענינים לשמיטה, א"כ גם אם לא זכה בו, אחר, נימא שלא יוכל לחזור, או להיפך שנימא שבאופן שכזה לא הוה הפקר כלל, כמו שאנו אומרים בעניים ולא לעשירים דלא הוה הפקר? ואם נימא דזהו מצד גדר תנאי, דאם לא יזכה אחר בתוך הזמן שלא יהיה הפקר כלל, א"כ איך מהני הפקר לענין שביתת בהמתו, הא אם לא זכה בו אחר נתבטל ההפקר למפרע, ומקשה ג"כ על עצם דינו דהירושלמי הנ"ל, הגע עצמך, אם נתן מתנה לגר מהיום ולאחר מיתה ומת הגר בחיי הנותן דודאי יכול כל אחד לבוא ולזכות את הזכות שהיתה לו לגר?
באבל לפ"ד תתישבנה כל הקושיות הללו, כי הירושלמי סובר, דמושג הפקר הוא שלילת הבעלות לגמרי וכשמפקיר גוף מהיום ופירות לאחרי מיתה, הרי אין כבר בזה שלילת הבעלות לגמרי, אפילו בגוף, דהא סוף סוף יש לו איזו בעלות אף בגוף כדי לקבל את הפירות, אכן בגר שלכתחילה אין לו בעלות רק על הגוף הזה בעלות זו נפקעה לגמרי ע"י מיתתו. ובכן יהיה הדין לפ"ז גם בהפקר אם הגוף שייך לו והפירות לאחר ויפקיר את מה שיש לו היינו הגוף לבד שיהיה הפקר, אבל במפקיר שדה מהיום והפירות לאחר מיתה שאת הפירות הוא משייר בהבעלות הקודמת הלא אין בזה שלילת הבעלות לגמרי ממילא לא נכנס זה במושג הפקר.
גוהא דמועיל הפקר לזמן, הנה אדרבא גם משם ראיה להנחתנו הנ"ל, דמדוע באמת אנו מחלקים בזה בין טרם שזכה בו אחר שיוכל לחזור ובין אחר שזכה בו אחר שלא יוכל לחזור אם לא מצד הנ"ל, שבאמת כיון דהפקר כזה הוא שלילת הבעלות, בע"כ שיצא הדבר מרשותו בלי שום שיור זמני, אלא כמו שביארנו במק"א דחזרה וקנין המה שני מושגים, ויש דברים שאע"פ שהקנין התהוה תיכף, בכ"ז ע"י החזרה הוא מבטל את הקנין כמו הציור של שכיב מרע (עי' בס' ד"מ דה"ק ש"ח פ' י"ב), והוא הדין ג"כ בהפקר שההוצאה מרשותו נעשית ע"י דבורו תיכף אלא שיכול להכניס הדבר שוב לרשותו ע"י חזרתו.