מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יב; חיוב ושלילה 55
אכבר אמרנו, שהכלל המוסכם "אונס רחמנא פטריה" אמרינן "אונס רחמנא חייביה" לא אמרינן אין הכוונה על פטור וחיוב ממש אלא הכוונה על שלילה וחיוב.
בועלינו להרחיב מעט את הדברים בזה, כי המקור להכלל הזה הוא דברי הירושלמי בקידושין (פ"ג הל' ב') שאונסא כמאן דעביד לא אמרינן, ושם מדובר כשקדש את האשה עמ"נ שהנשואים יהיו ביום פלוני ובאותו היום היה אונס, שהאונס לא מועיל בזה מטעם הנ"ל ש"אונסא כמאן דעביד לא אמרינן".
גולכאורה היה אפשר לפרש שכוונת הירושלמי היא לחלק בין בטול הפעולה לבין קיום הפעולה כלומר, שאם היה אונס בהקום ועשה שלו – שעשה איזה פעולה ע"י אונס אז אנו חושבים אותה כמאן דליתא, אבל אם היה אונס בשב ואל תעשה, שלא עשה איזה פעולה מחמת אונס אין אנו חושבים כאלו הפעולה נעשתה, ואפשר לנמק את הדבר, מפני שכל הדין של אונס אנו יודעים מ"ולנערה לא תעשה דבר" ושם מדובר על דבר מעשה שנעשה באונס שאנו מבטלים אותו ואי אפשר ללמוד מזה את ההיפך, את האי מעשה על ידי אונס שהאונס יועיל כמו שנעשה הדבר.
דאכן הגדרה זו לא מתאימה, שהרי אנו מוצאים ג"כ "ההוא גברא דאמר, אי לא אתינא עד תלתין יומין להוי גיטה ופסקי מברא ואמר, חזו דאתאי, חזו דאתאי" ואם כי אנו אומרים שם "לא שמה מתיא" זה הוא רק מדרבנן כמבואר בריש כתובות (ב' ע"ב) ו"ומשום צנועות ומשום פרוצות". אבל מדאוריתא היה האונס מועיל שעל ידי כך נחשב ל"שמיה מתיא", ועל כן ההגדרה הרגילה בדברי הירושלמי הנ"ל הוא כאמור ש"אונס רמחנא פטרי" אמרינן אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן" – כלומר, שהאונס משמש רק בתור נמוק להתנצלות שלא יתחייב שום חיוב בעד מעשה או אי-מעשה שבא על ידי אונס, אבל לא יכול לשמש בתור נמוק לחייב את השני מטענת אונס שלו.
הוגם לזה יש מקור בתורה, כי כל המקור של אונס אנו מוצאים בהכתוב: "ולנערה לא תעשה דבר" ושם המדובר על דבר פטור, שהנערה אינה מתחייבת על המעשה שנעשה מצדה על ידי אונס. ואי אפשר ללמוד מזה שהאונס של האחד יהיה נמוק גם לחייב את השני.
וולפי זה יוצא מהירושלמי הכלל הזה: שכל דבר שבין אדם לחברו המתהוה ממעשה ומרצון של שני הצדדים לא יכול להתהוות אם מצד אחד לא נעשה המעשה כפי שהיה המדובר ביניהם, אעפ"י שהיה אונס בזה, כי אונסו של זה לא מחייב את השני, ומכאן המקור של הראשונים שראו בירושלמי הנ"ל הנ"ל הבדל בין גיטין לקדושין – כלומר, כי אמנם בגט אפשר להשתמש מדאורייתא באונס גם כדי לבטל את הגט וגם כדי לקיימו מאחרי שבגט לא דרוש רק רצונו של הבעל לבד, כי יכול לגרשה אף בעל-כרחה – אבל בקדושין אמנם יכול לשמש האונס מצד אחד כדי לבטל את הקדושין, כי בלי רצון של שני הצדדים אין קדושין, אבל האונס מצד אחד לא יכול להועיל לקיים את הקדושין מאותו הטעם, שלקיום אנו דרושים לרצון שני הצדדים, והאונס מצד אחד לא יכול לחייב את השני, כמו למשל בהא דירושלמי הנ"ל שהסכם האשה לקדושין היה באופן שהנשואין יהיו ביום פלוני, ומה שקרה אונס להבעל, זה אינו מחייב את רצונו של האשה.