מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יב; חיוב ושלילה 56
אאולם גם הגדרה זו אינה מתאימה עדיין לגמרי, דהרי גמרא ערוכה היא בנדרים (כ"ז ע"א) "ההוא גברא דאתפיס זכותיה דבי דינא אמר, אי לא אתינא עד תלתין יומין לבטלן הני זכותה איתנס ולא אתא – וכו' – אונס רחמנא פטרי' שזאת אומרת, שיכול לתבוע את התביעות שיש לו בזכויות הללו הרי דאונס מועיל אף לחייב את השני?
באלא שההגדרה הכי נכונה היא להבדיל בין שלילה לחיוב, שכל דבר הנעשה באונס בין אם הדבר בא ממעשה ובין שהדבר בא מאי-מעשה איננו דבר, כלומר, שזה לא מביא לשום תוצאות, כי האונס שולל את התוצאות הללו, אי-אפשר שהאונס יסבב דבר חיובי להביא תוצאות חדשות וממילא נשאר תמיד הדבר אחרי כל מעשה או אי-מעשה באונס כמו שהיה מקודם, אם מקודם היה פטור הוא פטור גם עכשיו ואם מקודם היה מחויב נשאר מחויב גם עכשיו.
גכי המקור של אונס הוא "ולנערה לא תעשה דבר", שזאת אומרת, שלא מתחדש שום דבר על ידי מעשה האונס וכמו שהיתה פטורה מקודם לפני המעשה ככה היא פטורה גם עכשיו. והוא הדין "בההוא גברא דאתפיס זכותא דבי דינא" שמקודם היו לו זכויות לתבוע את השני אלא שהסכימו שניהם שאי ביאתו במשך תלתין יומין יפסיד לו את הזכויות גם על זה אנו אומרים שעל ידי האונס "לא תעשה דבר". ואי-הביאה שלו אינו מביא לשום דבר, לשום תוצאות חדשות, ונשאר הדין כמו שהיה מקודם.
דונמצא שההגדרה "אונס רחמנא פטרי' אמרינן אונס רחמנא חייבי לא אמרינן" איננה מדויקת כלל וכלל, כי לפעמים אנו מחייבים ג"כ לאחד על ידי האונס של השני כשהחיוב היה מקודם ולפעמים לא מועיל האונס גם לפטור אם החיוב היה כבר מקודם, כי כפי שאמרנו אין לנו באונס אלא חדושו של "ולנערה לא תעשה דבר" שזה הוא שאינו מתהווה חיוב חדש ממעשה של אונס, אבל לא שהאונס ישמש בתור סבה לסלק את החיוב שהיה מקודם.
הבקצור, אין שום הבדל בין פטור ובין חיוב אלא ההבדל בין דבר שלילי ובין דבר חיובי.
וואעפ"י שכאמור יש מקום מן התורה גם לשתי הגדרות הראשונות יחד, כי הפסוק "ולא תעשה דבר" מדבר רק ש"אונסא כמאן דלא עבד" כפי המובן הפשוט, ורק שעל ידי האונס בא פטור ולא חיוב, בכל זאת אנו תופסים רק את ההגדרה השלישית שהיא הגדרה הגיונית ויש לזה יותר מקום בשכל.