מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יב; חיוב ושלילה 60
אועוד נ"ל לחדש ולומר, דכל הכלל של "אי עביד לא מהני" נאמר רק במקום "שהמהני" הוא בחיוב שה"עביד צריך להביא לידי תוצאות חיוביות, אבל במקום שה"מהני" הוא בתוצאות שליליות על זה אין אנו אומרים את הכלל הזה.
בוהחידוש הזה הוא ג"כ על היסוד שאין לדמות חיוב לשלילה ומכאן שכל הסוגיא בתמורה (מדף ד' ב' עד ו' ע"ד) מוצאים שהמדובר הוא רק בתוצאות חיוביות, כמו למשל, חלות התמורה, חלות התרומה בתורם מן הרעה על היפה, חרמי כהנים שנאמר לא ימכר ולא יגאל, פדיון בכור ומעשר, שכמובן דנים שם לענין תוצאה חיובית שהקדושה תחול על הפדיון, או קדושין באלמנה לכהן גדול וכדומה, או קנינים בגזילה, רבית ומשכון כשמשכנו שלא כדין, וע"ז אנו אומרים דלא מהני והתוצאה החיובית לא חלה, אבל מזה אין ללמוד שגם התוצאה השלילית לא תחול, כי כאמור יותר קל לשלול מאשר לחייב.
גונשאר לנו עוד גירושין, שגם בזה אנו משתמשים בהכלל הנ"ל לענין אונס שגירש, שאנו מקשים מזה שנאמר "אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה" לרבא דאמר ד"לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא"?
דאכן לפי מה שביארתי בח"א מדה ח' (אות מ' מ"ב), שכו"ע מודים, שהגירושין אין זה רק מושג שלילי לבד, לסלק את האישות שלו, אלא שיש בזה ג"כ מושג חיובי להתירה לכל אדם ובשביל כך, "והרי את מותרת לכל אדם" הוא מתורף הגט, הנה גם בזה יש תוצאה חיובית, ובכל האופנים אין אנו מוצאים בדברים שיש בהם רק תוצאות שליליות שנשתמש בהכלל הזה.
הובזה היה אפשר לתרץ קושית התוס' מצורם אזן בכור שאינו אסור אלא מטעם קנס, שמובן ששם הוא רק תוצאה שלילית לסלק את קדושת הגוף שיש בו.
ווהיה אפשר לתרץ את הקושיות הידועות מהשוחט בשבת, או השוחט אותו ואת בנו, וכדומה, אמאי לא נימא שם "אי עביד לא מהני? מפני שבשחיטה יש רק מושג שלילי לסלק את איסור אבר מן החי ואיסור נבילה. (ולהלן עוד נאריך בזה, אם השחיטה פועלת רק בשלילה, לשלול את האיסור או שגם פועלת בחיוב בתור מתיר).