מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יג; שלילה והעדר 5
אאבל עכ"פ כאן יש לנו ציור של שלילת הדבר אף שהדבר שלא התהוה כלל מעיקרו, כלומר, אף שבהדוגמאות הקודמות הבדלנו בין שלילת הדבר ובין העדר הדבר במשל של כילוי הנר וכבוי הנר, שבאופן השני כן היה אור אלא שע"י כח אחר נכבה הנר, והנה אנו רואים מההסבר של הראשונים הנ"ל, שבכלל שלילת הדבר יש גם כן דוגמאות שכאלה שהדבר לא נתהוה כלל מעיקרו כמו למשל, בעדות קרוב או פסול שלפי הסבר הראשונים הנ"ל נחשב זה לדבר שלילי, אף שכמובן, אי אפשר להגיד כאן שהעדות נתהוה לכתחילה אלא שהקורבה שללה את מה שנתהוה מקודם, כי בודאי בכה"ג לא נתהוה לגמרי נאמנות העדות מעיקרה. ובכ"ז זהו לא נקרא העדר הדבר. אלא שלילת הדבר, בהיות כי יש בזה היסוד העיקרי של העדות, שזוהי ההגדה על אחרים, אלא שביחד עם זה יש גם כן חסרון המעכב את התוצאות של היסוד הזה. משל למה הדבר דומה למדליק את הנר וע"י הרוח המכבה אין ההדלקה יוצאת לפועל מלכתחילה, שגם זה בכלל שלילת הדבר ולא בכלל העדר הדבר, כמובן.
בואמנם אנו מוצאים הרבה חקירות באחרונים בענינים שונים, שיסוד החקירה הוא, אם להביט על הדברים מבחינת שלילת הדבר או מבחינת העדר הדבר. למשל, חקירת "הצפנת פענח" שכבר הבאנו את זה בח"א מספרנו מדה ב' (אות ל"ד) בשחיטת עכו"ם, אם זהו כלא שחט כלל, או שזוהי שחיטה פסולה. ונ"מ בישראל ועכו"ם ששחטו ביחד, ומקור הספק הוא ג"כ כנ"ל, אם לחשוב את זה בבחינת העדר הדבר, וההעדר לא יכול להשפיע כלום על הדבר, ונשארה שחיטת הישראל עליה, או שזהו בכלל שלילת הדבר ושחיטת העכו"ם שוללת ג"כ את שחיטת ישראל.
גאו למשל, ספיקת התוס' בסוכה (י"ג ע"ב) כפי שביארנו בספרנו ח"א במדה א' (אות י"ב) בסכך פסול, אם אין על זה שם סכך כלל, או דאמנם יש שם סכך על זה, אלא שהדבר הפוסל זהו סבה חדשה לפסול, נמי ג"כ נכנס בכלל המדה הזו שהספק הוא אם נביט על זה כעל שלילת הדבר או כעל העדר הדבר.
דוראיתי לאחד מן האחרונים שמקשה על הא דאמרינן בסוכה (ל"א ע"א) "האי כשורא דמטלתא עבדי ליה רבנן תקנתא משום תקנת מריש וכו', והני מילי בגו שבעה אבל לבתר שבעה הדר בעיניה", והא גם שם טרם שסיכך יש בזה משום גזל, אלא שההכשר בא ע"י הסיכוך וא"כ יופסל מטעם תעשה ולא מן העשוי כמו באוכל מרובה על הפסולת שפסולת אע"פ שע"י הסיכוך נתבטל האוכל כנ"ל?
האך מובן ממילא שלפי דברינו הנ"ל שסברת התוס' היא דעל סכך פסול אין השם סכך כלל משא"כ בסכך גזול ס"ס אי אפשר להגיד שאין ע"ז שם סכך כלל אלא שזהו מעכב את המצוה מטעם מצהב"ע, ואפילו לר"א שסובר שגם בסוכה בעינן "לך" משלך, אך בודאי שהחסרון של "אינו שלו" הוא רק בבחינת פסול ולא בבחינת העדר לגמרי ממילא אם ע"י הסיכוך הוא קונה, אי אפשר לבוא בזה מטעם "תעשה ולא מן העשוי".
ווהנקודה ההגיונית היוצאת מזה היא שעשיה נקראת רק אז כשקודם לפני העשיה היה זה בבחינת העדר, אבל אם הדבר היה גם כן מקודם, אלא שיש איזה עכוב השולל ועשה איזו תחבולה לבטל את הדבר השולל אין זה נקרא עשיה, ועל כן אם למשל, יעשה סוכה גזולה ויקנה אח"כ את הסוכה מיד הנגזל לא יהיה החסרון של "תעשה ולא מן העשוי", כי שפיר יש בזה משום "תעשה" לפני החג.