מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יג; שלילה והעדר 6
אכל מציאות שנחשבת לדבר לענין איזה פרט שהוא, אי אפשר שבאותו הזמן גופא יחשב להעדר הדבר לענין פרט אחר והפרט הראשון גורר ג"כ את הפרט השני, שאנו אומרים "מיגו" שזה נחשב דבר לענין פרט הא' נחשב ג"כ דבר להפרט השני, אבל אי אפשר להגיד להיפך, מיגו שלא נחשב דבר לענין פרט הב' שלא יחשב דבר גם לענין פרט הא'. והיסוד ההגיוני שבזה הוא, כי הדבר יכול לפעמים למלאות גם את מקום ההעדר ולחשוב "כאילו" ישנו, אבל העדר הדבר לא יכול לבטל את הדבר, כי גם בזה יש תרתי דסתרי: אין בהעדר מה שיבטל.
בואת הכלל הזה אנו מוצאים בההלכה, "מיגו, דהוה דופן לשבת הוי דופן לסוכה" ועי' בר"ן שמקשה, מדוע לא נימא להיפך מיגו דלא הוה דופן לסוכה לא הוי דופן לענין שבת? אכן כאן יש לנו הציור הנ"ל כמובן שאי אפשר להגיד שהעדר הדופן לענין סוכה מבטלן את הדופן של שבת, כי זהו, כאמור, תרתי דסתרי, אלא אמרינן להיפך, שהדבר החיובי לענין פרט אחד – השם דופן לענין שבת – פועל בחיוב גם לענין פרט שני הבא באותו זמן של הראשון, ש"הוה דופן לענין סוכה" ביום השבת הנ"ל.