מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יג; שלילה והעדר 10
אואת היסוד הזה אנו רואים ג"כ באיסור כולל ומוסיף שאיסור חל על איסור, אם האיסור השני כולל יותר או מוסיף יותר על האיסור הראשון, כמו למשל, אע"פ שאין שבועה חלה על נבילות וטריפות, אבל כשנשבע שלא לאכול נבילות וכשירות חלה, מפני מתוך שהיא חלה על כשירות היא חלה גם על נבילות, ואין אנו אומרים ההיפך, מתוך שלא חלה על נבלות לא תחול ג"כ על כשירות הוא ג"כ מטעם הנ"ל, שההיתר הוא בבחינת העדר הדבר, והעדר הדבר לא לא יכול למשוך את הדבר.
בוזהו ההבדל בין הא דאמרינן שבשבועה שלא לאכול נבילות וכשירות חלתה השבועה כנ"ל, ובין הא דאמרינן "נדר שהותר מקצתו הותר כולו" (נדרים כ"ה ע"ב), שזהו ג"כ הבדל בין העדר הדבר ובין שלילת הדבר, כי נדר שהותר ע"י חכם ש"עוקר את הנדר מעיקרו" אין זה בבחינת העדר אלא בבחינת שלילה, כאשר כבר הארכנו במק"א להוכיח את ההבדל בין הלשון עקירה לבין הלשון "איגלאי מילתא למפרע", שזה האחרון בא לאמר שאגלאי למפרע שהדבר לא נתהוה כלל, אבל "חכם עוקר" פירושו שהדבר היה אלא שנעקר ע"י החכם, כי מובן מאליו שאפשר לעקור רק מה שהיה פעם, ובשלילה יש הרבה פעמים ששלילת המקצת גוררת אחריה גם שלילת הכולו וזהו באמת הציור של עקירה, כשעוקרים מקצת לפעמים נעקר ממילא גם השאר.
גוזה ג"כ מה שאנו אומרים בנדרים (י"ז ע"ב) שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מיגו דחייל אענבים חייל נמי אתאנים, וכבר עמד על זה בס' עמק יהושע בקושיה, הא כאן דאמר בשבועתו השניה, שבועה שלא אוכל תאנים וענבים, א"כ ה"ל תאנים חצי שיעור ואם כי כל חצי שיעור אסור מן התורה, משום דחזי לאיצטרופי וג"כ כאן חזי לאיצטרופי עם ענבים, אבל א"כ הלא היינו צריכים לומר להיפך מיגו דלא חייל אתאנים לא חייל נמי אענבים? אלא שג"כ כאן אנו רואים את הכלל הזה שאי אפשר להגיד על העדר הדבר "מיגו" וכאן הדבר זהו חלות השבועה והעדר הדבר זהו אי החלות, וע"ז לא שייך מיגו כנ"ל, אלא להיפך שהדבר – חלות השבועה – מביא את ה"מיגו".