מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יג; שלילה והעדר 12
אבעדות שנאמר "עפ"י שנים עדים יקום דבר" יש מחלוקת אם "דבר" נקרא רק כשמעידים על דבר חיובי, או גם כשמעידים על דבר שלילי גם כן זהו בכלל דבר, וגם על זה נצטרך דוקא שני עדים.
בוכבר האריכו בזה הראשונים והאחרונים. עיקר הדבר בא בראשונה בחי' הר"ן בפרק האומר שכתב, על הא דאמרינן שם "האומר, קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתיה ובא אחד מהם ואמר אני קדשתיה נאמן ואעפ"י שאין דבר שבערוה פחות משנים? התם הוא להוציאה מחזקתה, אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר קדשתיה נאמן" – והמהרי"ק מוסיף על זה ואומר "כיון דגמרינן דבר דבר מממון איכא למימר דון מינה ומינה מה התם להוציא ממון מחזקה אף כאן להוציא אשה מחזקת היתר".
גוהבינו האחרונים שההבדל הוא בין חיוב לפטור, שרק כדי לחייב את האדם אנו זקוקים לשני עדים, אבל כדי לפטור את האדם מחיובו אין אנו זקוקים כלל לשני עדים, כלומר, שפטור איננו בכלל "יקום דבר". ובאו על זה בחבילי קושיות, עי' בשב שמעתתא (ש"ו פ"ג) שמקשה על זה הרבה קושיות, ולדוגמא הוא שואל מדברי הרא"ש פ"ק דמציעא שמקשה על אלה הסוברים דעד המסייע פוטר משבועה מהא דשומר שמסר לשומר חייב, משום דאנת מהימנת לי בשבועה והאיך לא מהימן לי בשבועה" ואמאי לא יהיה השומר השני עד המסיע ויפטור את השומר הראשון מהשבועה? ומתרץ, שכיון שמתוך שאינו יכול לשבע משלם לא יכול העד לפטור, דעד אחד יכול רק לפטור משבועה, אבל לא מממון, הרי מפורש, דגם לפטור מממון נמי בעינן שני עדים כמו בחיוב ממון? ובר מן דין קשה, דאם כן הדבר שלפטור תמיד סגי בעד אחד א"כ מאי כל השקלא וטריא של הראשונים, אם עד המסייע פוטר משבועה, הלא בכלל כל פטור ממוני סגי אפילו בעד אחד?
דאכן באמת נראה כי ה"יקום דבר" כולל גם דבר חיובי וגם דבר שלילי, ובשביל כך גם פטור מחיוב שכבר נתהוה גם כן צריך דוקא לשני עדים, וזהו הציור של הרא"ש הנ"ל בשומר שמסר לשומר, אלא שבודאי אין בכלל "יקום דבר" כשהעד מעיד על העדר הדבר.