מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יג; שלילה והעדר 13
אבאופן שגם כאן יש לנו ההבדל בין דבר שלילי ובין העדר הדבר, ואבאר את דברי:
בכי הנה מלבד דברי הר"ן והמהרי"ק הנ"ל אנו מוצאים עוד בראשונים יותר קדמונים חדושים שכאלה, שלפעמים אין אנו צריכים דוקא לשני עדים, למשל תירוצו של הרמב"ן הובא בריטב"א גיטין (ב' ע"ב) "ועק"ל אם איתא דדבר שבערוה אינו פחות מב' א"כ איך משיאין אשה שמת בעלה עפ"י ע"א? ותרצו בשם הרמב"ן, דבדבר שהוא משום ערוה בעינן ב' ואין עד אחד נאמן, אבל התם אינו אלא גלוי מלתא בעלמא, שאנו צריכין לידע אם מת בעלה".
גוכן מביא הש"מ בריש בבא מציעא על קושית הגמרא וליחזי זוזי ממאן נקט" שכל הראשונים תמהו על זה ודקארי לה מאי קארי לה, הא ס"ס אינו אלא כעד אחד כיון שאין מקחו בידו? ואי משום דעד המסייע פוטר משבועה, הרי ס"ס לא מצינו בשום מקום מפורש שדין הוא שעד המסייע פוטר משבועה עד שיכול להקשות כל כך בפשיטות? ומביא השמ"ק בשם אחד מהראשונים לומר: להכי משמע לי, דאע"ג דבעלמא עד אחד אינו נאמן לאפוקי ממונא, שאני הכא דלא הוי אלא גלוי מלתא בעלמא, כיון דכל חד תפיס בכולה, ואנן סהדי שלא נתרצה אלא למי שנתן לו מעות, הלכך גלוי מלתא בעלמא הוא".
דוכל הדברים הללו מביאים לנו לכיון אחד להבדיל בין דבר השולל לבין העדר הדבר, למשל, ההבדל של הרמב"ן בין קדושין וגיטין שכללא הוא שאין דבר שבערוה פחות משנים" ובין מיתה, שדי אפילו בעד אחד, כי קדושין הוא בבחינת דבר המחייב, כי הקדושין פועלים פעולה חיובית לעשות את האשה לקנינה של הבעל ולאוסרה אכולי עלמא. גירושין הוא דבר שלילי, כי הגירושין שוללים את הקדושין ומתירים אותה לכולי עלמא, מה שאין כן מיתה אין זו בבחינת דבר השולל אלא בבחינת העדר הדבר כי אי אפשר להגיד עליה שהיא אשת איש, כאשר ביארנו למדי (באות א'), ואם גם עדות על דבר השולל ג"כ בכלל "יקום דבר", אין עדות על העדר הדבר בכלל יקום דבר.
הואותו הדבר הוא באומר "קדשתי את בתי, ואיני יודע למי קדשתיה, ובא אחד מהם ואמר, אני קדשתיה", שם הדבר שהוא הקדושין מתהוה ע"י האב לבד, אלא שבלי העד, היינו ע"י אמירתו של האב לבד היתה אסורה על כולי עלמא, וע"י העד האחד שאמר "אני קדשתיה" יקום לא דבר אלא העדר הדבר, העדר הקדושין של כל האנשים האחרים זולתו, וממילא יקום דבר הקדושין ע"י האב.
ווכן גם כן הא דב"מ "וליחזי זוזי ממאן נקט", שם הדבר הוא המכירה ואת זה אנחנו יודעים בעצמנו מזה ש"שנים אוחזים בטלית", אלא שע"י זה לבד לא היינו יודעים למי מכר ולמי לא מכר, והעדות של המוכר הוא שלזה לא מכר, וממילא אנו יודעים למי מכר, ושוב אין העדות על הדבר, לא על הדבר המחייב ולא על הדבר השולל, אלא העל העדר הדבר, כנ"ל, ואין זה בכלל "יקום דבר".