מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יג; שלילה והעדר 15
אובוא וראה דבר פלא, כי בשני המקומות שהתורה מדברת על דבר "עפ"י שנים עדים יקום דבר" "ולנערה לא תעשה דבר", גדר אחד להם, שאין הבדל בין דבר שלילי ובין דבר חיובי.
באלא שיש הבדל בין הדבר ובין העדר הדבר, באונס שנאמר "ולנערה לא תעשה דבר" אין לנו בזה אלא חדושו על העדר הדבר כנ"ל, אבל לא שהאונס ישמש אפילו בתור דבר שלילי כנ"ל, ובעדות שנאמר עפ"י שנים עדים יקום דבר" גם דבר שלילי בכלל, אלא שאין בכלל זה העדר הדבר כנ"ל. בקצור, בשני המקומות הללו אנו מגדירים, שגם דבר שלילי נקרא דבר.
גואם כי שני הענינים הללו עדות ואונס המה כל כך רחוקים זה מזה, אבל יש בהם נקודה הגיונית אחת משותפת, עד אחד לא יכול להקים דבר, לא דבר חיובי ולא דבר שלילי לפטור איזה חיוב שכבר נתהוה ואין המכוון ב"כבר" דוקא על הזמן, אם להחיוב יש קדימה בזמן, אלא המכוון הוא על הסבה, אם להחיוב יש סבה אחרת שאינה קשורה עם הגדת העד, והציור הזה יש לנו בדברי הרא"ש הנ"ל בשומר שמסר לשומר, שהשומר השני לא יכול לשמש בתור עד המסייע מפני שכבר יש חיוב ממון כי מתוך שאינו יכול לשבע משלם, אע"פ שבודאי אי אפשר להגיד שכבר מזמן התחייב ממון, כי השאלה היא שע"י העד לא יהיה כלל עליו חיוב ממון מעיקרא, אלא מפני שהסבה של החיוב ישנה ממקור אחר, וה"נ גם באונס כנ"ל.
דואמנם באונס מובן הדבר מפני שאי אפשר ללמוד דבר שלילי מהעדר הדבר, וכיון שהתורה מדברת באונס באופן האחרון, בהעדר הדבר כנ"ל, אי אפשר לנו ללמוד מזה את הראשון, כנ"ל אבל בעדות לכאורה מנין אנו יודעים, שגם לדבר שלילי אנו צריכים לשני עדים ולא אומרים "שיקום דבר" נקרא רק דבר חיובי?
האך כנראה מפני שכל ענין נאמנות העדות גזירת הכתוב הוא כאשר מאריך הרמב"ם בפ' ח' מהלכות עדות (הל' ג'), ובכל גזירת הכתוב אנו ממעטינן את הגזירה עד כמה שאפשר, זאת אומרת, לבלי להאמין פחות משני עדים לא לדבר חיובי ולא לדבר שלילי, ואין אנו ממעטים מזה רק העדר דבר שזה בודאי איננו בכלל של "יקום דבר".