מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יג; שלילה והעדר 28
אומעין חקירה זו אנו מוצאים גם בקדשים שלשמן כשירים ושלא לשמן פסולים, שגם שם נופל הספק, אם להביט על הפסול בבחינת תוצאה שלילית, או כעל העדר התוצאות, כלומר, אם מחשבת שלא לשמן גורם פסול בעצם הקרבן, כמו מחשבת פיגול שהוא "פסול בגופו" וכל פסול הוא תוצאה שלילית כמובן ששולל את הכשרות, או שהפסול מסתעף רק מזה שהעבודה שנעשית במחשבת שלא לשמן איננה פועלת את ההכשר שהיא צריכה לפעול, וממילא זה פסול מטעם חסרון עבודה, ובאופן שכזה מחשבת שלא לשמן מביאה להעדר התוצאות של עבודת הקרבנות.
בובספרנו ד"מ דה"ק ח"ב שמ' י"ד (פ' א') הארכנו בזה.
גוהנ"מ מחקירה זו היא ג"כ כשנשאר עוד דם הנפש אחרי זריקת שלא לשמן, אם יכול עוד לתקן ולעשות זריקה לשמה. והבאנו שם מס' "טהרת הקודש" שכן מחדש חדוש שכזה שאם נשאר דם הנפש אפשר עוד לתקן, וראייתו, מהא דאמרינן זבחים (ל"ד ע"ב) ובמעילה (ה' ע"ב) "אין לך עושה שירים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו", וממילא בשלא לשמן שאין הטעם הזה, אין עושה שיריים.
דושוב, עד כמה רחוקים הענינים של מודה בקנס ומחשבת שלא לשמן זה מזה, אבל בשני הענינים האלה נופלת חקירה אחת כנ"ל, וגם הנ"מ הוא מאוחד, שם הנ"מ הוא כשאין אנו זקוקים לההודאה מפני שיש עדים על זה, וכאן הנ"מ הוא כשאין אנו נזקקים להזריקה שלא לשמן מפני שיש עוד דם הנפש ואפשר לעשות זריקה אחרת.
הוהנה שתי החקירות הנ"ל במודה בקנס ומחשבת שלא לשמן הנה צורת החקירה היא אם להביט על הדבר – ההודאה בקנס והמחשבה שלא לשמן – כעל סבה המביאה לתוצאה שלילית – לשלול את החיוב או לשלול את ההכשר, או כעל העדר הסבה לגמרי, אם נימא שגדר הדברים הוא שההודאה איננה גורמת לחיוב והעבודה במחשבת שלא לשמן איננה מביאה להכשר, כמובן, שזאת אומרת, שהספק במהות התוצאות מביא גם לספק, אם בכלל יש בזה משום סבה, או שיש בזה רק העדר הסבה, למשל, החקירה בחליצה הנ"ל ולפי דברינו שזוהי המחלוקת בירושלמי אם חליצה הוא קנין או פטור, הנה בכל האופנים עכ"פ החליצה משמשת לנו בתור סבה, אלא שהספק הוא רק במהות התוצאה אם ע"י החליצה נשללה הזיקה או שנעדרה הזיקה.
ווכהאי גוונא ג"כ הספק בבטול השליחות שהבאנו בחלק א' במדת "סבה ומסובב יסוד ובנין" (אות ט'), אם הבטול רק מפסיק את המשך המינוי שמינה את השליח שיפעול בכחו של המשלח, או שלוקח את הכח שמסר להשליח בחזרה שהבאנו שם שזה תלוי במחלוקת של הרמב"ם והטור, אם בכלל יש לו להשליח כח עצמי אחרי שהמשלח מסר לו את כחו, שזוהי שיטת הרמב"ם – או שהשליח פועל רק בכחו של המשלח – שזו היא דעת הטור – הנה ג"כ החקירה הזו היא באותה הצורה של החקירה ע"ד הזיקה כלומר, שהבטול בכל האופנים משמש בתור סבה, אלא שהספק הוא בתוצאה, אם זוהי שלילת השליחות, ששולל את הכח שנתן לו למפרע, או שזהו העדר המשכת השליחות, שאין לה להשליחות על מה להמשך הלאה.