מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ב; סבה והעדר הסבה 19
אאם חזקה הוא באופן הפשוט שאנו משאירים את הדבר במקרה של ספק, כמו שהיה מקודם, או מצד דתמיד נשאר בספק הצד של העדר הסבה, מסתעפים מזה כמה נ"מ, כי אע"פ שע"פ רוב כל השתנות דרושה לסבה וכל אי השתנות בא מהעדר הסבה, הנה הרבה פעמים יש יוצאים מן הכלל, דוקא להשארת הדבר על המצב הקיים אנו דרושים לסבה, ואז יש הבדל אם המושג חזקה הוא כהצד הראשון או כהצד השני.
בלמשל האיסור "אינו זבוח" בשחיטה, לאלה הסוברים ככה, כלפי האיסור הזה, משמשת כבר השחיטה לא בתור סבה אלא בתור העדר הסבה, ולהיפך, האיסור הזה דרוש כל רגע לסבה חדשה, כי בכל רגע אנו אוסרים את הבהמה, מפני שהיא אינה זבוחה בהוה והשחיטה המתרת את האיסור הזה היא בבחינת העדר הסבה, כי בשעת השחיטה כבר אין סבה לאיסור הנ"ל.
גובזה הסברתי בספרי ד"מ דה"ק (שמעתתא י' פ"ח) מחלוקת רש"י ותוס' בביצה (כ"ה א') בהא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת, אי הטעם משום אבר מן החי או מטעם אינו זבוח. ורש"י לא חפץ לפרש שהוא מטעם אינו זבוח, משום דשיטת רש"י הוא דחזקה היא מטעם שנשאר הצד של העדר הסבה.
דוככה ג"כ מחלוקת הראשונים; כשהשואל טוען שאינו יודע אם מתה מחמת מלאכה או לא, אם זה נחשב לאיני יודע אם פרעתיך, שהמחלוקת הוא בגדר דחזקת חיוב, אם הוא מצד המעיקרא או מצד העדר הסבה למ"ד דשומר מתחייב משעת משיכה, ועי' עוד בזה בהמדה של "שתי סבות".