מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יג; שלילה והעדר 30
אוראיתי דיוק יפה בס' "אבני נזר" (סימן כ"ג) שמדוע שנה לנו רבי במשנה דאלו טריפות בלשון נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ולא כמו בכל הטריפות ששנה בלשון פעול "ניקב קרום של מוח, ניקב הלב נשברה השדרה וכו' וכו'? מפני שכאמור כל הטריפות הוא מצד פעולת הטריפה, כנ"ל, משא"כ בניקב הושט ופסוקת הגרגרת ששם החסרון הוא בשחיטה, דשחיטה לא מהניא בהו ושם החסרון הוא מצד ההוה, לא כן בשאר הטריפות דכל החסרון הוא מצד העבר, מצד מעשה הטריפה.
בובזה מסולקת קושית התוס' במנחות (נ"ד ע"א) שהקשו על הא דתנן התם "בשר עגל שנתפח ובשר זקנה שנתמעך משתערין לכמות שהן" מהא דשבת (צ"א ע"א) "בעי רבא, הוציא חצי גרוגרות לזריעה ותפחה ונמלך עליה לאכילה מהו" ולפ"ז מאי קא מבעי ליה הא כיון דאילו לא תפחה ונמלך עליה לאכילה פטור דליכא שיעורא בשעת הנחה, ומשום דתפחה לא מחייב טפי, דהא אפילו עבד עקירה והנחה בחדא מחשבה אפילו לבתר דתפחה פטור דכמות שהן משערינן מדאורייתא?
גולפ"ז מתישב בפשטות, דכל הדין הוא בנבילה, דכאמור איסורן הוא לא מצד ההויה מצד עצמו, אלא מצד העבר מה שנתנבל, לא כן באיסור הוצאת שבת, דבודאי האיסור הוא מצד ההוה, מצד מעשה ההוצאה, ולא נ"מ לן כלל מה דמקודם לא היה שיעור כיון דעכשיו יש בו שיעור.