מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יג; שלילה והעדר 34
אועי' בתוס' ב"ב (ב' ע"ב) ד"ה "וחייב באחריותו" שכתבו "ומטמא לא חשיב היזק ניכר דמי יודע אם הוכשרו". שמשמע מזה שאם יהיה ספק בההכשר אם היה הכשר או לא, שיהיה טהור, ולכאורה היה צריך להיות הבדל בין רה"י ובין רה"ר, דהא ברה"י אנו אומרים תמיד ספק טומאה ברה"י טמא, ובכן אם יטמא בשרץ דבר של חברו ברה"י מדוע לא יהיה חשוב היזק ניכר אע"פ שלא ידוע אם הוכשרו או לא?
באמנם כמובן זה יהיה תלוי במחלוקת רב ור' יוחנן בחולין (קי"ח ע"א) אם "הכשר התחלת טומאה הוא או לא, דאם נימא שהתחלת טומאה הוא, הנה גם הספק בהכשר הוא ספק בטומאה ויש ע"ז דין של ספק טומאה ברה"י, אבל אם אנו אומרים שזה לאו התחלת טומאה אנו צריכים בספק להעמיד בחזקה דמעיקרא שלא הוכשר.
גובכן יהיה קשה למ"ד הכשר תחילת טומאה הוא. מאי טעמא סתמה המשנה שמטמא לא חשוב היזק ניכר ולא חלקה בין מטמא ברה"י ובין מטמא ברה"ר?
דאכן אפילו אם נימא שגם בכה"ג, בספק הכשר, ג"כ טמא מצד ספק טומאה בכ"ז אפשר שלא יהיה חייב בזה מטעם מזיק, עפ"י מה שביארנו באיזה מקומות דהודאי טומאה שיש בספק טומאה ברה"י, אינו ודאי במציאות, אלא רק ודאי בדינא, ולא עוד אלא שהמציאות כאילו איננה, שהיא לא באה בחשבון, אלא שע"י ספק המציאות מתהוה דין חדש, כאשר הארכנו בזה בספרנו ד"מ דהק"נ שמעתתא ז' (פ' ה') א"כ אם יעשה ספק טומאה ברה"י לממון של חברו לא יתחייב משום מזיק, דהא ס"ס אין ההיזק בא מתוך הפעולה כשהיא לעצמה, והפעולה היא רק גרמא שיתהווה היזק מצד אחר, כמו למשל אם יגע בספק שרץ אין בזה משום טומאת שרץ אלא מצד דין מופשט של טומאה ולהדין הזה נחשבת הפעולה רק לגרמא. כי גם זהו כלל בנזקים, שאם ההפסד אינו כלול בעצם הפעולה אלא שזה בא ע"י איזה אמצעי, כמו שורף שטר של חבירו, שהוא פטור.