מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יג; שלילה והעדר 45
אואפשר להסביר את הדבר עוד ביותר ביאור עפ"י מה שהנחנו כבר בכמה מקומות דשותפות הוי כולו לזה וכולו לזה והחסרון לכל אחד הוא רק חסרון שלילי, מה שיש גם להשני כל הדבר, ובאופן כזה גם בדחוי מעיקרא הוא ג"כ רק חסרון שלילי מה שיש "דעת אחרת" המעכבת, כמו שאנו אומרים שם כל קדושת הגוף מתפשטת בכולה, ובמקדיש דבר שהנשמה תלויה בו כו"ע מודים שכולה עולה, וא"כ בשותף שהקדיש חציה של בהמה יש קדושה בכל הבהמה גם מצד הדבר שהוקדש וגם מצד האדם המקדיש, שכאמור יש לו בעלות בכל הבהמה, לולא החסרון השלילי הנ"ל.
בוהכוונה של הרמב"ם במה שאמר "ואע"פ שהיא קדושת דמים" היא כי מה שיש בזה קדושת דמים, הלא מזה סימן שגם בנוגע לקדושת הגוף אין זה בבחינת העדר אלא רק בבחינת שלילה, שאם היה זה בבחינת העדר מאין מתהוה הקדושת דמים, ובכן היה אפשר לבוא בנוגע לקדושת הגוף מצד דהוי לולא הטעם דאין בעלי חיים נדחים. בקצור, ההבדל בין הקדושת דמים של שותף שהקדיש חציה ובין עשיר שהפריש קן למכרה הוא בזה, שבהאחרון הוא מקדיש לכתחילה קדושת דמים לבד ויש בזה משום העדר קדושת הגוף לגמרי, אבל בראשון כל הקדושת דמים באה מתוך זה שבעצם היתה ראויה לחול קדושת הגוף ורק מתוך חסרון שלילי לא חלתה קדושת הגוף ובמקומה באה הקדושת דמים.
גובקצור יותר נמרץ: כללו של דבר, שבכל מקום שהקדושת דמים באה במקום קדושת הגוף, זהו סימן שהחסרון להתהוות קדושת הגוף אינו אלא חסרון שלילי, וע"כ שייך לבוא בזה מצד דחוי, אפילו למ"ד שדחוי מעיקרא לא הוי דחוי.