מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יג; שלילה והעדר 49
אאכן מלבד זה ג"כ אפשר לתרץ את הקושיה על הרמב"ם הנ"ל, עפ"י ההנחות דלקמן:
בא) בכ"מ שאמרינן אין ברירה פירוש הדבר שלא נתבררה הסבה החיובית של הדבר ונשאר ממילא העדר הסבה כמו, למשל, בהלוקח יין מבין הכותים וכו' שהאין ברירה מביא לזה שנשאר טבל שזהו העדר הסבה, או באומר הרי זה גיטך אם מתי שג"כ ע"י אין ברירה נשאר העדר הסבה והגט לא הוי גט, או "בכתוב גט לאיזה שארצה אגרש" שע"י אין ברירה לא הוי גט ושוב העדר הסבה, וכן בהא דר' דוסא בב"ק כל שילקטו עניים היום יהא הפקר, שאם אין ברירה לא הוה הפקר וזהו שוב העדר הסבה, וכן באומר "כל המתלקט יהא מחולל על המעות הללו" שג"כ כמובן, האין ברירה מביא להעדר הסבה, וכן "אם יבוא חכם למזרח עירובי למזרח ואם יבוא חכם למערב עירובי למערב" שאם אין ברירה אז אין תוצאות להדבר ושוב נשאר העדר הסבה, וכן ג"כ בשותפין שחלקו שע"י אין ברירה אנו מסלקין את הסבה של הירושה, ונשארה רק החלוקה מצד לקוחות.
גב) ולא רק מצד שבכל הדוגמאות הללו העדר הסבה מביא לחומרא, אלא אנו מוצאים שגם באופן שזה מביא לקולא ג"כ אנו מעמידים על האופן של העדר הסבה. עי' בגיטין שם שהגמרא מביאה ראיה מהא ד"הריני בועליך עמ"נ שירצה אבא רצה האב מקודשת לא רצה אינה מקודשת" שרש"י מוסיף על זה "וכי רצה מיהא מקודשת", כלומר, שמזה שלא רצה אינה מקודשת אין ראיה, מפני שכאמור אם אין ברירה נשאר העדר הסבה ואין כאן קדושין, אע"פ שע"י זה תצא דוקא קולא שהיא מותרת להנשא לכל.
דג) ואי אפשר לשאול על זה מהא דישראל ועכו"ם שלקחו שדה בשותפות שטבל וחולין מעורבין זה בזה למאן דס"ל אין ברירה, ואין אנו אומרים שישאר לפ"ז הצד של העדר הסבה שזהו חולין?
הכי כבר כתבנו במדת "שתי סבות המתנגדות זו לזו" (אות כ"ט) ששם יש בזה גופא ספק מהי הסבה ומהו העדר הסבה, כי כל הטעם שחלק העכו"ם הוא חולין זהו מטעם ש"יש קנין לעכו"ם להפקיע מידי מעשר", ובכן הלא אנו צריכים דוקא לסבה כדי להפקיע את האיסור טבל.
וומובן שלפ"ז תירוצנו הנ"ל בהא שבשותפין שנדרו הנאה זה מזה שמותרים ליכנס לחצר לר"א בן יעקב אע"פ שההלכה היא שאין ברירה, יהיה עוד יותר בולט ובקצור יותר נמרץ, כי גם שם בנדר לאסור איזה דבר על אחרים הנה להאיסור דרושה סבה וההיתר בא מהעדר הסבה, והאין ברירה בזה מוביל להיתר ולא לאיסור כנ"ל.