מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 3
אובאמת אותו ההסבר הוא בכל חצי שיעור שאסור מן התורה לפי ההלכה מטעם דחזי לאיצטרופי, שהוא ג"כ מצד זה, שבחצי שיעור יש איסור בעצם, אלא שבפועל אינו חייב על חצי שיעור, ובשביל כך שנצטרף עוד חצי שיעור הוא חייב, דאם נימא שבחצי שיעור אין איסור בעצם, והוא כאפס גמור, הנה גם משני אפסים לא יצא כלום.
בבאופן ש"דחזי לאיצטרופי" אינו משמש כאן בתור סבה להאיסור של חצי שיעור, אלא בתור ראיה, שכל ההבדל בין שיעור ובין חצי שיעור אינו אלא לענין הבפועל של האיסור, לענין העונש שבזה, אבל לא לענין עצם האיסור.
גובשביל כך אנו יוצרים אותו הציור של חצי שיעור גם בפיגול הנ"ל, אע"פ ששם לא שייך הטעם "דחזי לאיצטרופי" במציאות, כי אין זה דבר של מציאות אלא מחשבה גרידתא, וההסבר של "ויקץ כישן" מגלה לנו גם ההסבר של "דחזי לאיצטרופי".
דוממילא מסולקות גם כל הקושיות שהקשו האחרונים בחצי שיעור במקומות שלא שייך להגיד "דחזי לאיצטרופי" שכבר הבאנו את זה בחלק א' (במדה ד') אלא ששם ביארנו את זה עפ"י מדת "סבה אריכתא", בעוד שבאמת יותר מתאים להשתמש בזה במדת "בעצם ובפועל" הנ"ל.
הועיין בראב"ד פ"ז מהל' בכורים (הלכה ט') שמשיג על הרמב"ם דפסק שם, שאם הוסיף כ"א על חלקו עד שהשלימו לשיעור הרי זו פטורה. ומקשה "ועוד הרי קי"ל אין דחוי אצל מצוות ואחד זה ואחד זה כיון שהשלימו עליו חייב?" ולכאורה דקארי לה מאי קארי לה, הלא הדין הוא בחלה, דאם העיסה היתה פטורה בשעת חובה היא פטורה לעולם?
ואבל הראב"ד הבדיל כאן בין חסרון בעצם ובין חסרון בשיעור, דאם יש פטור בעצם כמו עיסת נכרי, הקדש ותרומה, אז בודאי אע"פ שבטלה אח"כ סבת הפטור היא פטורה לעולם. אבל כאן הלא אין חסרון בעצם רק חסרון בהשיעור, אז בשלמא אם היה הדין דיש דחוי אצל מצוות, היינו באים בזה לא מצד הפטור שבה, אלא מצד דס"ס נדחתה כבר המצוה, ובשביל כך הוא מקשה מצד דאין דחוי אצל מצוות.