מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 6
אהוכחנו שמה שנאמר "אין איסור חל על איסור", הוא רק בהבפועל ממה שאנו אומרים "נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים", אכן אפילו למי שחולק על זה ג"כ אין הכוונה שעצם מציאות האיסור השני מתבטל, אלא ג"כ רק שהתוצאות של האיסור השני בפועל אינן מתהוות, והמחלוקת היא רק אם המכוון ב"פועל" הוא רק בדיני אדם או גם בדיני שמים.
בועי' בס' "בית האוצר" להגאון מהר"י אנגל ז"ל, שמסתפק איך הדין בכהן גדול שנשא אחותו אלמנה לפי ההלכה שאין חלל אלא באיסורי כהונה, ולמי שסובר שאין איסור חל על איסור אפילו לענין לקוברו בין רשעים גמורים, אם אמרינן שהאיסור של אלמנה מתבטל לגמרי, ולא נקרא כלל בכה"ג איסור כהונה, ומביא ראיות, שאמנם אפילו למ"ד הנ"ל היא נעשית חללה. וההסבר הוא כנ"ל שרק לענין עבירה בפועל אפילו במה שנוגע לדיני שמים שייך לומר אאחע"א, אבל השם חללה, שזה לא בא מצד העונש שבדבר, אפילו לא מצד העונש שבדיני שמים, אלא מצד עצם האיסור שבכהונה, וס"ס את זה אי אפשר לבטל.
גוכעין זה מסתפק המנ"ח (מצוה ח') בחצי שיעור, איך יהיה הדין באחד שהותיר פעם חצי שיעור ואח"כ עוד פעם חצי שיעור שלא עובר על לאו של לא תותירו ממנו עד בוקר פחות משיעור שלם. ואח"כ אכל את שני חצאי השיעורים בבת אחת, אם ילקה משום אכילת נותר, והספק הוא, אם נימא דעל חצי שיעור לא הוקבע לגמרי השם של הדבר, וממילא אפילו כשנצטרפו אחר כך יחד גם כן כבר אין השם נותר על זה, או לא.
דולדעתי שאין שום ספק בדבר לר' יוחנן, דהא זה גופא נכלל בדבריו שחצי שיעור אסור מן התורה מפני שחזי לאיצטרופי, וכנ"ל שיש איסור בעצם אעפ"י שלא מביא לפועל יוצא לענין חטאת ומלקות. אך הספק הוא לר"ל, שאפשר שגם לדידיה יהיה מעין הציור של אין איסור חל על איסור, למ"ד שאינו חל אפילו לקוברו בין רשעים גמורים, ובכ"ז במה דברים אמורים כנ"ל לענין העבירה שבדבר אבל לא לענין השם שבדבר, וה"נ אע"פ שבנוגע להעבירה של הלאו "לא תותירו ממנו עד בקר" הוי כמאן דלא עבר כלל, אבל ס"ס השם לא נתבטל כלל, וכשאכל אח"כ שיעור שלם, שעכשיו אנו דנים רק על השם אם אכל נותר, ולא על העברה של "לא תותירו", שפיר לוקה על זה מצד אכילת נותר, כמו שאמרנו לענין אאחע"א הנ"ל דס"ס השם חללה יש בזה.
הואפשר דגם המ"ע של "והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו" תהיה על זה, וג"כ מטעם הנ"ל דהשם נותר לא נתבטל אפילו בחצי שיעור. אך שם יפול הספק מצד אחר שאפשר שמה שנאמר "והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו" זהו דבר המסתעף "מלא תותירו ממנו עד בקר". וממילא "דיו לבא מן הדין להיות כנדון", ובמקום שאין עובר על "לא תותירו" אין המ"ע, או אפשר שהמה בבחינת שני מסובבים מסבה אחת. וספק זה כבר נכנס למדת "סבה ומסובב ועצם והסתעפות".
ווזו היא ג"כ הנקודה המרכזית שבספקו השני של המנ"ח הנ"ל בשומן של גיד שאסור מדרבנן שבודאי לא יעבור על זה את הלאו של "לא תותירו" מדאורייתא, דהא ס"ס אנוס הוא, אם יהיה ע"ז שם נותר לענין שריפה, ומובן שגם זה נכנס בכלל הספק של מדת "עצם והסתעפות" הנ"ל.