מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 11
אומתוך דברינו הנ"ל יתחזק לנו עוד פעם הכלל שהנחנו בכמה מקומות שאין הכוונה באונס רחמנא פטריה אמרינן אונס רחמנא חייביה לא אמרינן על פטור וחיוב ממש, ואפילו אין הכוונה על הבדל בין שלילה ובין חיוב, כי באמת כמו שהאונס לא משמש לנו בתור סבה לחייב איזה דבר, ככה לא משמש האונס ג"כ בתור סבה לפטר שכבר נתהוה, אם כי כל פטור הוא מושג שלילי, אלא שהאונס מביא רק להעדר הסבה שמעשה שנעשה באונס, או אי-מעשה שבא ע"י אונס אין זה משמש בתור סבה לחדש איזה דבר.
בכי נחזי אנן בטעמו של ר' נתן שהזיד בראשון ונאנס בשני שהוא מחוייב, שלכאורה נהי שהוא סבור שפסח שני תשלומין דראשון נינהו, אבל ס"ס אם היה עושה את הפסח שני היה נפטר ע"י כך מהחיוב, ומדוע לא נאמר כשרצה לעשות את הפסח שני אלא שנאנס שיהא זה בכלל אונס רחמנא פטריה? אלא ג"כ מאותו הנימוק שהמושג אונס רחמנא פטריה הוא שמעשה או אי מעשה באונס לא מביא לידי תוצאות חיוביות, אבל לא שהאונס ישמש בתור תוצאה לפטר מחיוב שכבר נתהוה.
גוזהו מונח בהדברים "שני תשלומין דראשון נינהו" ובכל תשלומין לא שייך אונס, וככה ל"א בנוגע למשל לפריעת בע"ח שאם ירצה לפרוע את חובו אלא שנאנס שזה יפטור אותו.
דובאמת מה"אגודה" הנ"ל שבדבר שהוא מחוייב בזמן ידוע אע"פ שהיה אנוס ברגע האחרון לא הוי אונס, אנו רואים עוד חדוש יותר גדול, כי שמה בודאי לא נגיד שהרגע האחרון הוא תשלומין של הרגע הראשון, אלא ששם בודאי החיוב הוא שיעשה באחד מן הרגעים בזמן המקובל, ובכ"ז לא מועיל האונס ברגע האחרון, וע"כ שגם במקום שהזמן בא בבחינת או זה או זה, כלומר, שיעשה את הדבר או ברגע זה או ברגע השני, אבל אין חיובו בא מצד רגע מיוחד, גם כן לא שייך לומר אונס רחמנא פטריה, כי ס"ס לא מדובר כאן ע"ד חיוב מצד איזה רגע מיוחד שבו היה אנוס.
הומה"אגודה" הנ"ל עוד יותר ראיה להנחתנו, שהאונס לא יכול לגרום פטור חדש, כי לולי זה הלא סוף סוף קשה כי בודאי כשאדם מחוייב לעשות כבר בזמן ידוע הוא יכול לדחות את חיובו עד הרגע האחרון, וברגע האחרון כשנאנס מדוע לא נימא אונס רחמנא פטריה? אלא שלפי דברי ה"אגודה" גם זהו בכלל פטור חדש ולא בבחינת העדר החיוב לבד, מכאן שהחיוב התחיל כבר מקודם.
ווציור שכזה יש לנו בגניבה וגזילה שג"כ כאשר כבר אמרנו, לא שייך אונס בהשבה, כלומר, שאם ירצה לקיים את "והשיב את הגזילה" אלא שיהיה אנוס בזה לא נגיד שע"י כך יפטר, אע"פ ששם אי אפשר להשוות את זה לבע"ח, שכאמור, לא שייך אונס בפרעון, כי בזה בודאי שהפרעון תשלומי ההלואה הוא, משא"כ בגניבה שכבר הארכנו בזה במדת חיוב ושלילה ששם הגדר הוא או זה או זה כלומר, שלכתחילה התהוה עליו או להשיב את עצם הגנבה והגזילה, או לשלם דמים. בכ"ז לא שייך בזה אונס בהשבה, כיון שלא אי-ההשבה מחייבת אותו בדמים אלא שלכתחילה הוקבע או השבה של עצם הגזילה או דמים הכי נמי גם בזה כנ"ל.