מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 18
אומזה יצא לנו יסוד הגיוני כזה:
בשבכל מקום שיש איסור בעצם אז נקרא הדבר דבר האסור גם כשהנפקא מינה מזה הוא לענינים שאינם נוגעים כלל באיסור הדבר בפועל, אבל אם כל האיסור הוא רק בפועל, הנה אם אין הדבר נוגע לאסור את זה על מי שהוא, אז מביטים אנו על הדבר כעל דבר היתר לגמרי.
גאו בהגדרה מקוצרת יותר: שאין המושג בכח לחסרון שכל עיקרו הוא בהפועל.
דוזהו שאמרו לענין ממשקה ישראל מן המותר לישראל, "מה טבל מיוחד שאיסור גופו גרם לו אף כל דבר שאיסור גופו גרם לו, יצא מוקצה שאין איסור גופו גרם לו אלא איסור דבר אחר גרם לו" כלומר, כי בכאן הלא אנו באים לא מצד הבפועל של האיסור, כי לא שייך המושג איסור על המזבח, שזה שייך רק על אדם, אלא שאנו באים בזה מצד הבכח של האיסור שהדבר איננו "מותר לישראל" אף שאין אנו דנים כלל עכשיו לענין איסור בפועל על איזה אדם שהוא, וזהו לא שייך רק באיסור בעצם איסור גופו גרם לו, ולא לענין איסור בפועל - "איסור דבר אחר גרם לו" -
הואע"פ שהגמרא מקשה שם "ואי אמרת איסור מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר?" על זה כבר נתנו ביאור מספיק בספרנו ד"מ דהק"ד ש"א (פ"א).
וובודאי אם אדם שנשבע שלא יאכל בשר ושלא ישתה יין שמותר לו להקריב קרבנות ונכסים אי אפשר לבוא בזה מצד "ממשקה ישראל מן המותר לישראל".
זואותו ההסבר הוא ג"כ בהירושלמי פי"ג בשבת (ה"ג) לענין הקורע בשבת שיוצא ידי קריעה מפני "שתמן הוא גופא עברה ברם הכא הוא עבר עברה" - וג"כ מפני שהמצוה הוא בעצם הדבר שיהיה הבגד קרוע, והעברה הוא רק בהבפועל שבדבר, בהאדם.