מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 20
אומכאן אנו למדים ג"כ את מה שהנחנו (באות י"ד) שההגדרה של איסור חפצא ואיסור גברא לא מזדהה עם ההגדרה של איסור גופו ואיסור דבר אחר, כלומר, ההבדל בין איסור בעצם ואיסור בפועל, נוסף על זה מה שכבר הוכחנו, שאע"פ שכל האיסורים שבתורה נחשבים לאיסורי גברא, בכ"ז המה איסורים בעצם, הנה יש לנו ג"כ הוכחה, שאפשר לאיסורי חפצא שיהיו נחשבים לאיסורים בפועל ולא לאיסורים בעצם, כדוגמת נזיר שאסור ביין שלפי שיטת הרבה אחרונים נחשב לאיסור חפצא, ובכ"ז כיון שאסור רק לו נחשב רק לאיסור בפועל.
בועי' שם בעירובין (ל' ע"א) "שבועה שלא אוכל ככר זה מערבין לו בה. ככר זה עלי אין מערבין לו בה, ור' אליעזר אומר, ככר זה עלי מערבין לו בה, ככר זה עלי הקדש אין מערבין לו בה". והלכה כר' אליעזר בזה, ומזה אנו רואים באופן בולט את ההנחה הנ"ל, ואע"פ שנדר והקדש שניהם המה איסורי חפצא, בכ"ז ההקדש נקרא איסור בעצם, בעוד שנדר שאסור רק עליו לבד נקרא איסור בפועל, מפני שאיסור בעצם לא ניתן להגביל בו הגבלות וליחד את האיסור רק לאיש מיוחד לבד. וס"ס אין איסור על נדר רק מצד הלא יחל דברו, שזהו בא רק מצד קבלתו וזהו איננו איסור בעצם, ולא כן הקדש שאחרי שהתהווה ההקדש האיסור איננו רק מצד הלא יחל דברו אלא מצד עצם ההקדש.
גועי' בחלק א' מספרנו במדה ה' (אות י"ג) בההבדל שהבדילו הראשונים בין הקדש בקדושת הגוף, שאמרינן קדושה לא פקעה בכדי, ובין קונמות שאפשר לקבוע רק על זמן שגם שם הוא ההבדל כנ"ל.