מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 22
אאע"פ שהנחנו שגם איסור שבועה וגם איסור יוהכ"פ נחשבים בכלל "איסור דבר אחר גרם לו", ובכל זאת לפעמים יש הבדל מהותי ביניהם, כי למשל, כשנשבע שלא יאכל ככר זה, אע"פ שאין בככר איסור גופו, כמובן, אבל בכל זאת הככר הזה הוא הנשוא של האיסור, לא כן באיסור יוהכ"פ שאסור, כמובן. בכל המאכלים שבעולם, אי אפשר להגיד על איזה דבר מאכל שהוא, שהוא נשוא האיסור, כי גם הנושא והנשוא של האיסור הוא רק האדם שעליו הדין לענות את נפשו, וכל המאכלים שבעולם משמשים באותו יום רק בתור מצע להאיסור.
בובזה אפשר לישב את הקושיות שמקשים על הראב"ד בקדושין (ע"ז ע"ב) בטעמו של דבר, שגם בנתנבלה ביוהכ"פ לא חל איסור יוהכ"פ על נבילה, מפני שאיסור נבילה נעשה עליו תיכף כשנעשה בן י"ג ד"הא איכא כמה נבילות שאסור בהם, ולא חל עליו איסור יוהכ"פ עד עכשיו שהרי לא היה שם יוהכ"פ בעולם משנעשה גדול עד עכשיו", שכבר הבאנו במדה ו' (אות כ') את הקושיות שמקשים הראשונים עליו: א) אמת שאין איסור חל על איסור, אבל איך מצינו שאיסור נדחה מפני איסור, ואיך נדחה איסור יוהכ"פ שקדם מפני איסור נבלה? ב) מחמותו ונעשית אשת איש שהלא ג"כ כמה א"א איכא מקודם? ויש גם כן להוסיף עוד קושיה. ג) מאלמנה ונעשית גרושה לכה"ג, שהגרושה אסורה גם לכהן הדיוט?
גאבל לפ"ז אפשר לישב את כל הקושיות הנ"ל, כי אמנם חדושו של הראב"ד לא יתכן רק בנוגע לאיסור יוהכ"פ, שאע"פ שיום הכפורים קדם לאיסור נבלה של בהמה זו, בכ"ז לא שייך להגיד בזה איך איסור נדחה מפני איסור, כי כאמור בהמה זו מצד יוהכ"פ לא היתה אפילו בכלל נשוא האיסור, וכשנתנבלה הבהמה אין מי שיעכב את האיסור של נבלה בתור נשוא האיסור של נבלה, וממילא שוב איננה נכנסת בהמה זו בתור מצע לאיסור יוהכ"פ, ומובן ממילא, שאין שום השגה מחמותו ונעשית אשת איש, או מאלמנה ונתגרשה, כי שם בודאי גם חמותו וגם אלמנה המה בבחינת נשואי האיסור שקדמו ואין איסור נדחה מפני איסור.