מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 23
אובהסבר יותר רחב, כי כל עיקר חדושו של הראב"ד הוא בזה שאין אנו מביטים על הקדימה שבדרך פרט, אך על הקדימה שבדרך כלל, כלומר, שבדרך כלל תמיד איסור נבילה קדים, מפני שזה מתהווה תיכף כשנעשה גדול, בעוד שאיסור יוהכ"פ בא רק עם יום הכפורים, אבל גם לשיטת הראב"ד הנ"ל, הנה במה דברים אמורים שאנו מביטים על הקדימה הכללית ולא על הפרטית, רק באיסור כמו יוהכ"פ, שכל עיקרו הוא איסור כללי ולא פרטי, כלומר, שאין אנו אומרים שהוקבע איסור יוהכ"פ על ככר זה ועל ככר זה, על בהמה פלונית ועל בהמה אלמונית וכו', אלא שזהו רק איסור כללי של עינוי נפש, וכל הפרטים המה רק מסתעפים מאיסור כללי זה, לא כן איסורי אשת איש, שכל א"א שהוא בועל או איסורי גרושה לכהן הדיוט, שעל כל פרט ופרט יש איסור מיוחד, אם כי מכל הפרטים נעשה כלל. שם אנו מביטים על הקדימה של הפרט ולא על הקדימה של הכלל.
בומכאן אנו יכולים ללמוד ג"כ דברים שאמנם הם שייכים יותר למדת "ההכללה והפרטה" ראשית, שהראב"ד בסברתו הנ"ל תפס, שאנו מביטים על הקדימה באופן הכללי ולא על הקדימה באופן הפרטי, כי ס"ס בבהמה זו שנתנבלה ביוהכ"פ איסור יוהכ"פ קדים, אבל כשאנו מביטים על הכלליות שבדבר, הכלליות של נבלה והכלליות של יוהכ"פ, הנה הכלליות הראשונה קודמת כנ"ל, ושנית יש לנו כאן ציור של כלל המצטרף מסך הכל של כל הפרטים, וציור של כלל שכל הפרטים רק מסתעפים ממנו. למשל, איסור אשת איש הוא ג"כ איסור כללי על כל הנשים הנשואות שבעולם, אבל זהו כלל המצורף מפרטים שונים, ולא כן איסור יוהכ"פ, שזהו כלל שכל הפרטים, האיסור על כל המאכלים שבעולם, רק מסתעפים ממנו. ומה שאנו אומרים שאנו מביטים על הקדימה בהכלליות, הוא דוקא במקום שהקדימה המציאותית של הפרט הוא פרט המסתעף רק מהכלל, כמו איסור יוהכ"פ, שאע"פ שקדם במציאות לאיסור נבלה, אין אנו מביטים על זה. ולא כן בפרט שכזה, שהכלל הוא צירוף הפרטים כהציור של אשת איש וגרושה לכהן הנ"ל.