מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 25
אויתחדש לנו מזה, דגם הכלל של מצוה הבאה בעברה, וגם הכלל של "כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני" נאמרו רק כשהעברה וה"לא תעביד" המה בעצם הדבר.
בבמצוה הבאה בעברה אנו מוצאים את ההנחה הנ"ל בגמרא ירושלמי גופא, כנ"ל. ולענין אי עביד לא מהני אנו מוצאים את זה בחידוש האחרונים כנ"ל.
גומובן שלפ"ז מסולקת גם כן קושית התוס' שבתמורה (ו' ע"א) שמקשים מדוע לא נימא שנ"מ בין אביי ובין רבא כשנשבע שלא לגרש, מאחרי שכאמור שבועה אין זה איסור בעצם אלא בפועל, ואין בזה הגדר של "אי עביד לא מהני".
דובירושלמי פסחים מרבה מקרא מיוחד מ"דם זבחי" שהשוחט את הפסח על החמץ שחיטתו כשירה, ונראה שבלי הפסוק היינו אומרים "כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני" מפני ששם בודאי הוא איסור בעצם השחיטה, שאיננה צריכה להיות בעוד שיש לו חמץ.
הואע"פ שיש מחלוקת ר' יוחנן אי בעינן "על בסמוך" ולר"ל אינו חייב "עד שיהא עמו בעזרה" ולפי מה שביארנו כל האיסור התלוי רק במקום אינו איסור בעצם אלא בפועל. אך כמובן, כאן המקום אינו יסוד האיסור, אלא רק אופן האיסור, כל עצם האיסור אינו מה שיש לו חמץ במקום זה, אלא מה שהוא שוחט את הפסח באופן שכזה, כאשר כבר הוכחנו זאת במקרא דלולא זה לא היה לוקה, דמה שיש לו חמץ הוא רק לאו שאין בו מעשה, אלא ע"כ שעצם האיסור הוא השחיטה באופן שיש לו חמץ וזהו נקרא לאו שיש בו מעשה.
וובשביל כך אעפ"י שאין החיוב אפילו לר' יוחנן "עד שיהא החמץ לשוחט או לזורק או לאחד מבני החבורה" אין זה איסור המיוחד רק לחוג ידוע שגם זה אינו איסור בעצם, אך איסור בפועל, אלא מכיון שהאיסור הוא בעצם השחיטה נקרא זה איסור בעצם.
זוכבר האריכו האחרונים לדבר באיסור דרבנן, אם גם בזה אמרינן אי עביד לא מהני, ולדברינו זה תלוי במהות האיסור של "לא תסור", אם זהו איסור בעצם או איסור בפועל, שכבר דברנו בארוכה.
חובתשובת רעק"א סי' קכ"ט מקשה על שוחט מסוכנת בסכין של ע"ז דנימא דלא מהני ותהיה השחיטה כמו נחירה? ומובן שעפ"י היסוד הנ"ל מתורצת הקושיה, שג"כ כאן אין איסור בעצם השחיטה אלא בהבפועל שבדבר, בהנאה שיש לו להאדם מעבודה זרה.