מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 26
אובכל האופנים נצטרך להגיד שהאיסור של "לא תגזול" הוא איסור בעצם ולא רק בפועל על הגברא, כי בעלות זוהי מציאות ככל מציאות ומציאות זו אסרה תורה, ולא עוד אלא שמשמע ג"כ שלא תגזול הוא איסור חפצא, עי' בר"ן נדרים (י"א ע"א) שכתב על הא דבעינן לר"מ תנאי כפול, "אע"ג דאמרינן בשבועת העדות (שבועות ל"ג ע"א) דכי לית ליה לר"מ מכלל לאו הן בממונא באיסורא אית ליה? הא אסקינא התם, דבסוטה ועדות אית ליה משום דהוי איסורא דאית ביה ממונא, ונדרים נמי ממונא אית בהו דהיינו חפצא דמיתסר עליה", ונראה דממונא גופא הוא ודאי מהות חפצא, שבשביל כך ג"כ נדר שהוא איסור חפצא יש דין של ממון, דלא אמרינן לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן.
בועי' במדת "מציאות ודין" שעמדנו שם על זה מדוע לא נימא גם באיסור לא תגזול עשה דוחה ל"ת, למשל כשאין לו מצה משלו בפסח וקיים את המצוה ע"י זה שיאכל בגזילה מצה של אחרים? אך לפ"ז אפשר לתרץ עפ"י מה שהארכנו במק"א שבאיסור חפצא לא אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת.
גוזהו מוכח מהירושלמי גופא לענין מצוה הבאה בעברה שמניח "תמן גופא עברה" וכל המקור של מצהב"ע הוא בגזילה, וש"מ שגזילה נקראת איסור חפצא.
דועכ"פ יוצא מזה שבשלשת הכללים האלה, הכלל של אי עביד לא מהני הכלל של מצוה הבאה בעברה והכלל של עשה דוחה ל"ת בכולם יש הבדל בין איסור בעצם ובין איסור בפועל, שבאיסור בעצם יש גם הכלל של מצוה הבאה בעברה והכלל של "אי עביד לא מהני" ובאיסור בפועל אמרינן "אתי עשה ודחי ל"ת".