מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 27
אובעצם קושית התוס' בתמורה הנ"ל, שנימא בנשבע שלא לגרש, אי עביד לא מהני? יש לישב בפשטות, כפי מה שהנחנו, ד"בל יחל דברו" הוא מצד הקבלה, וכשנשבע לא לגרש וגרש - אינו עובר מצד פעולת הגירושין אלא מצד קבלת השבועה, שהיתה קבלה בלתי-נכונה. לפי זה מסולקת הקושיה מאליה, דהכלל לא מהני נאמר רק "בכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד", אבל כאן - בפעולת הגירושין - אין כלל ה"לא תעביד" והגירושין משמשים רק בתור אמצעי להעבירה, וממילא אי אפשר להגיד בזה "לא מהני".
בובזה היה אפשר לישב גם מה שמקשים, על הא דפסק הרמב"ם בפ' א' מהלכות חמץ ומצה (הל' ג'), בקנה חמץ בפסח דלוקה, דאיך חל הקנין, נימא כל מלתא דעביד רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני? ומלבד התירוץ הקודם, דאין זה באיסור זמני כנ"ל, הנה מלבד זה ג"כ מיושב, משום דג"כ כאן אי אפשר להגיד "כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד", כי אין העברה כאן ב"תעביד" של מעשה הקניה, והקניה משמשת רק בתור אמצעי להעברה, שע"י זה הוא עובר על "בל יראה".
גואעפ"י שלענין לאו שיש בו מעשה אנו מביטים על האמצעי, שבשביל כך פוסק הרמב"ם כאן שלוקה, למרות שעצם העברה הוא לאו שאין בו מעשה, - אבל, כמובן, שאין לדמות בענינים שכאלה, וכאן, כיון שעיקר ההדגשה בה"לא תעביד - אי עביד לא מהני", הנה לא מהני רק עד כמה שיש בזה ה"לא תעביד", אבל לא במקום שזה משמש רק בתור אמצעי, כנ"ל.
דוראי' לדבר, מהא דהרי זה גיטך עמ"נ שתאכלי בשר חזיר, בגיטין (פ"ב ע"ב), שאם היא מקיימת התנאי הוה גט, ואין אנו אומרים בזה "כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד - אי עביד לא מהני", משום דאין העבירה כאן בעצם הגט אלא רק בתנאי, המשמש כאן בתור אמצעי לחלות הגט.