מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 29
אוהנה יש הבדל בין איסור זמני שהאיסור נסתלק ע"י איזה מעשה ובין איסור זמני שבגמר הזמן ההיתר בא ממילא, שבראשון אנו אומרים בסתמא שזהו איסור בעצם והמעשה בא בתור מתיר, ולא להיפך, שכל האיסור הוא מפני שלילת המעשה, כמו, למשל, איסור אשת-איש, שכאמור זהו בכלל "קדושת הגוף לא פקעה בכדי"; או, למשל, איסור חדש, שאין אנו אומרים שכל האיסור הוא רק מפני העדר ההקרבה של העומר אלא, אנו תופסים להיפך, שהאיסור הוא באיסור עצמי אך הקצירה, קצירת העומר, משמשת בתור מתיר.
בוזה מוכח ג"כ מהא דמנחות (ה' ע"ב), שאמרינן שם: "מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושיריה אינן נאכלין עד שתבוא מנחת העומר אחרת ותתירנה". ומקשינן שם: "מיקרב היכי קרבה ממשקה ישראל מן המותר לישראל"? וכבר ביארנו, שזה לא שייך רק כשיש איסור בעצם וש"מ שאנו תופסים שאיסור חדש הוא איסור בעצם והקרבת העומר משמשת בתור מתיר, ומכיון שבאופן שכזה לא התיר העומר ממילא נשאר החסרון מצד "ממשקה ישראל", כנ"ל.