מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 35
אכל איסור דרבנן הנה בעצם הוא היתר מדאוריתא, אלא שבפועל הוא אסור אף מדאוריתא, והיסוד לזה מכאן, דבכל איסור דרבנן הלא יש לפי שיטת הרמב"ם גם איסור דאוריתא - הלאו ד"לא תסור". אכן, לפי מה שהוכחנו בספרנו ד"מ דה"ק (שמעתתא א'), דכל הענין דלא תסור הוא מעין כבוד כללי להחכמים, הנה כל דבר שאסרו חכמים לא נאסרו מצד עצמם מדאוריתא ממש, אלא רק מצד ההסרה מדברי חכמים, שזהו באמת פירוש המלות של "לא תסור", א"כ ממילא יוצא מזה, דזהו ההבדל בין איסור דאוריתא לבין איסור דרבנן, דהראשון הוא איסור בעצם, והשני - רק איסור בפועל, דבפועל ממש הוא אסור אע"פ שבעצם הדבר הוא מותר.
בובזה ישבתי את הסתירות הרבות שיש בהגדר של אינו ראוי מדרבנן, אי מיקרי אינו ראוי מדאוריתא, שהאחרונים התחבטו בזה הרבה והראו על כמה סתירות שיש בזה בש"ס וברמב"ם. לדוגמא נראה כאן רק על שנים:
גא) גבי אונס ומפתה אמרינן, דגם באיסורים דרבנן אין המצוה של "ולו תהיה לאשה", משום דאינה אשה הראויה לו; ונראה דאינו ראוי מדרבנן נחשב ג"כ לאינו ראוי מדאורייתא, ובכל זאת אמרינן בחולין (כ"ז ע"ב), על דאיתא שם: שוחט ונתנבלה בידו פטור מלכסות "ואי אמרת אין שחיטה לעוף מן התורה אמאי פטור"; ובכתובות (ל"ד ע"ב) ובב"ק (ע"א ע"ב): "ולמ"ד מעשה שבת דרבנן מ"ט דרבנן דפטרי"? והיה נראה מזה ברור, דאינו ראוי דרבנן מיקרי שפיר ראוי מדאורייתא.
דב) פסק הרמב"ם בפ"ד מהל' סוכה (הלכה ו'), דסוכה ע"ג בהמה כשרה, שזאת אומרת שפוסק כרבי מאיר בסוכה (כ"ז ע"א), דאע"ג דכתיב "חג הסוכות תעשה לך" ובעינן סוכה ראויה לשבעה, אך גם זה נקרא ראויה לשבעה כיון דמדאוריתא חזי, ובכ"ז בפרק י' מהל' שבועות (הלכה א') פוסק, דמשחק בקוביא אינו חייב קרבן שבועה, משום דבעינן ו"הוא עד", בראוי להעיד, נגד רב פפא דס"ל בשבועות, דחייב משום דמדאורייתא מחזי חזי, אלמא דס"ל דאינו ראוי מדרבנן מיקרי שפיר אינו ראוי אף מדאורייתא?
האכן זהו ההבדל, דבמקום שאנו דנים על העצם, שם גם איסור דרבנן נקרא ראוי מדאוריתא, כמו למשל לענין שחיטה ראויה, דאין אנו מדברים על אכילת אדם בפועל אם מותר לו לאכול או לאו, אלא אם השחיטה כשהיא לעצמה היא ראויה או לא, הנה גם באיסור דרבנן נקראת שחיטה ראויה, וכן לענין סוכה הראויה לשבעה דאנו מדברים על עצם הסוכה ולא על האדם היושב, שבאמת על זה אין אנו מקפידים שיהיה ראוי לו לשבת כל השבעה, ואמרינן בסוכה (כ"ז מ"ב) ושוין, שאם נפלה שחוזר ובונה אותה בחוה"מ אעפ"י שכבר לא יכול לשבת בה כל השבעה ימים, בזה גם באיסור דרבנן נראה שפיר הסוכה ראויה לשבעה, לא כן לענין עדים שכל העדות באה כדי שיקבל הבי"ד את העדות וע"י כך הוא חייב במניעת הגדת העדות קרבן שבועה, הנה גם בפסול מדרבנן נקרא שפיר אינו ראוי מדאוריתא.