מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 43
אורוצים אנו לחדש עוד הנחה חדשה, דכל חזקת מרא קמא מכריעה רק את הבעלות שבפועל ולא את הבעלות בעצם.
בהנחה זו מוכרחת עפ"י ההנחה במדת "סבה ומסובב ועצם והסתעפות" שבח"א מספרי זה, שכל החזקות דמעיקרא באות רק על המקרה ולא על העצם, וגם מה שהנחנו עכשיו שבבעלות יש שני סוגי בעלות, בעלות בעצם ובעלות בפועל, וממילא יוצא מזה ההנחה השלישית הנ"ל.
גובזה מיושבת קושיה של הגאון "אור שמח" שמתמיה הפלא ופלא בהלכות בכורים פ"א (הלכה י"ג) על הא דאמרינן דבקנה שני אילנות מביא ואינו קורא משום דספוקי מספקא לן אי קנה קרקע או לא, ואמאי? הא כיון דמספקינא לן בזה אי יצאה הקרקע מרשות המוכר או לא, עלינו לומר אוקי ממונא בחזקת מרא קמא, ותו עלינו לומר קם דינא אף כשהדבר נוגע לענין מצות בכורים, כמו שאמרנו בפ"ק דב"מ (ו' ב') "ואי ס"ד תקפו כהן אין מוציאין מידו נמצא זה פוטר עצמו בממון של כהן?" אבל אם תקפו כהן מוציאין מידו ניחא משום דאנו אומרים קם דינא, וה"נ?
דאבל לפי דברינו ניחא דלענין בכורים דבענין "האדמה אשר נתת לי", דזאת אומרת, בעלות בעצם, ע"ז לא מועילה חזקת מרא קמא, ושאני הא דבב"מ הנ"ל, דכל הספק מסתעף רק מהבעלות בפועל של הכהן, וכל הספק הוא רק זה שנמצא פוטר עצמו בממונו של כהן, ורק אז נקרא ממונו של כהן כשהוא ממונו בפועל, וע"ז שפיר אפשר להסתפק בחזקת מרא קמא, משא"כ לענין בכורים דגם בקנין פירות ודאי אינו קורא משום דחסרה הבעלות בעצם שם אי אפשר להשתמש בחזקת מרא קמא כנ"ל.