מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 44
אועי' במהרי"ט אלגזי שם בבכורות שסובר ג"כ, דאם קנין כסף בעכו"ם הוא קנין ספק ממילא שייכת ע"ז חזקת מרא קמא - ואם ימכור לעכו"ם יהיה חייב בבכורה בודאי. ולדברינו ליתא, דגם שם בבכורות דאין אנו מביטים שם על הבעלות בפועל אלא על בעלות בעצם אי אפשר להשתמש בחזקת מרא קמא, כנ"ל.
בוה"נ מוכח מהתוס' בכורות הנ"ל שכתבו דלא נימא קנה מספק, אבל ס"ס כיון דקנה מספק ממילא הוא חייב גם בבכורה, יהיה הטעם מה שקנה מאיזה טעם שיהיה, ואיך אפשר לבאר את זה? אם לא כנ"ל, דע"ז לא שייך למימר קם דינא כנ"ל.
גובהנחתנו דכל חזקה דמעיקרא מכריעה רק באופן של בפועל - ולא בעצם, ג"כ את הטעם דבקרבנות אם מספקא לן בעבודה, אם היא עבודה כשירה או לא, אינו צריך להביא קרבן אחר, כמבואר ברמב"ם פ"ה מהל' ביאת המקדש (הלכה י"ט) ובפ"א מהל' בית הבחירה (הל' י') ובפ"י מהלכות כלי המקדש (הלכה ז') ועוד, ומדוע לא נימא כמו בחולין ד"בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת, עד שיודע לך במה נשחטה", וה"נ העבודות הרי באות להתיר ולכפר, וטרם שאנו יודעים זאת בודאי לא כיפר?
דאבל כפי שאמרנו ניחא, דכל ספק כפרה הוא ספק בעצם קמי שמיא ולא רק ספק בפועל לענין התנהגות בני אדם לבד, וע"ז לא שייך גדר חזקה (ועי' בספרנו דרך הקודש שמעתתא י' פ"ח).